Kaf HaChaim on Orach Chaim 104:36 כף החיים על אורח חיים ק״ד:ל״ו

לו) שם, אלא ישתוק ויכוין וכו' כ"כ הטור בשם ר"ח ורש"י (סוכה ל"ח ע"ב) בשם בה"ג אבל בשה ר"ת ור"י (ברכות כ"א ע"ב) כתב שאין לו לשתוק דכיון דשומע כעונה הוה ליה הפסק וכתב שכ"כ הגאונים עכ"ד, וכ"כ הגמי"י בסוף פ"י מה"ת וכתב ודלא כה"ג ור"ח וראבי"ה ורש"י יעו"ש, והר' יונה והרא"ש כתבו מחלוקת זו בפ' מי שמיתו ולא הכריעו ובסוף דבריו כתב הר' יונה ודבר שתלוי בעמודי עולם אין לנו כת להכריע ביניהם ודיעבד כמר עבד ודיעבד כמר עבד ובלבד שיכוין לבו לשמים, והב"ד ב"י בסי' זה, והרב שאגת אריה סי' ו' כתב בשם שה"ל דלא אמרינן שמע ולא ענה יצא אלא אם יכול לענות אבל העומד בתפלה שאינו יכול לענות לא יצא בשמיעה ודמי להא דאמר ר"ז כל הראוי לבילה וכו' וכ"כ אבודרהם והב"ד הער"ה בסי' זה או' ג' ובסי' נ"ה או' א' וכ"כ הרשב"א והאגור והב"ד ב"י בסי' כ"ה יעו"ש, וכ"כ ד"מ בסי' זה או' א' דהאגור קבל מרבוחיו דחכמי אשכנז נוהגים שלא לשתוק, אמנם התו' שם בברכות כ"א ע"ב אחר שהביאו דברי ר"י ור"ת כתבו ונהגו העולם לשתוק ולשמוע וגדול המנהג, וכ"כ הר"ן בס"פ לולב. הגזול שדברי רש"י עיקר והב"ד ב"י בסי' זה וכתב וכן הלכה, וכ"פ בב"י סי' כ"ה וכך הם דבריו כאן בש"ע, וכ"פ הב"ח וכתב שכ"כ המרדכי דיש לנהוג לשתוק ולשמוע והכי נהוג עכ"ד, וכ"פ הלבוש, סו"ב במק"ח או' ב' ר"ז או' ה' ח"א כלל כ"ה או' יו"ד, בי"ע או' נ"ז, קיצור ש"ע כו' ח"י או' י"ד, בן א"ח פ' משפטים או' ה' ועיין בדברינו לעיל סי' כ"ה או' ס"ו, מיהו אם הוא מתפלל רחוק מן הש"ץ ואם ישתוק לא יוכל לשמוע היטב מהש"ץ כדי לכוין למה שאומר או שהש"ץ אינו מבאר דבריו היטב בכדי שיוכל השומע לכוין אליו מלה במלה או מתפלל עם המכוונים שהש"ץ מאריך הרבה בקדושה בשביל הכוונה ויש חשש שנקרא הפסק בתפלה או אם המתפלל מכוון ואם יפסוק יש חשש שיתבלבל באיזה כוונה נ"ל דא"צ לשתוק שיש לסמוך בזה על סברת האומרים דאין להפסיק: