Kaf HaChaim on Orach Chaim 124:9 כף החיים על אורח חיים קכ״ד:ט׳

ט) שם יורד לפני התיבה וכו' כתב ב"י דעכשיו נהגו ברוב המקומות להתפלל לכתחלה ש"ץ תפלת המנחה בקול רם כדי שיענו קדושה אחריו ולא יצטרך לחזור ולהתפלל בקול רם עכ"ד והיינו שאומר הקדושה וברכת אתה קדוש ואח"כ אומר האמצעיות בלחש עם הצבור ומתחיל רצה בקול רם וגומר תפלתו בקול רם כמ"ש בב"י סי' רל"ד יעו"ש, אבל מור"ם ז"ל בד"מ אות ג' כתב דאין אנו נוהגין כן אלא לעולם הש"ץ מתפלל תחלה בלחש מלבד היכא שהדבר נחוץ שחיישינן שיעבור זמן המנחה דאז מתחיל מיד להתפלל בקול רם קדושה כדי שיענו קדושה בשעתה עכ"ל וכ"כ מרן ז"ל לקמן בב"י סי' רל"ד דמנהג האשכנזים הוא הנכון וכן הנהיגו חכמים שבדור שלפנינו בצפת תוב"ב וגזרו נידוי לעובר על תקנתם יעו"ש והב"ד הש"ץ דקל"ו ע"ג וכתב דכ"ש בשחרית ומוסף דליכא משום שעת הדחק דאסור לפרוץ גדר ולעבור על תקנת חכמים יעו"ש קש"ג סי' ח"י אות א' בי"ע אות א' וכן היא ע"פ דברי האר"י ז"ל שצ"ל דוקא תפלת לחש ואח"כ תפלת החזרה בין בשחרית בין במוסף בין במנחה ולא יש חילוק ביניהם דבכל אחת מג' תפילות הללו החזרה היא יותר מעלתה מהלחש כמבואר בשער הכוו' ובדברינו לעיל אות ב' ואות ח' וכ"כ בשער הכו' דרוש ב' דתפלת המנחה על האר"י ז"ל שהיה נזהר מאד בתכלית שלא לאומרה בלא חזרה אלא בתחלה בלחש ואח"כ בקו"ר כמו בתפלת שחרית ומכ"ש בתפלת שחרית ומוסף ואף אם היה סמוך לשקיעת החמה מעט ולא עוד אלא אפי' אם היה בע"ש קודם לשקיעת החמה היה אומר בלחש ואח"כ אומר בקו"ר עכ"ל וכן נתפשט המנהג עכשיו בכל המקומות כדברי האר"י ז"ל שאין מבטלין שום חזרה שחרית מוסף ומנחה אלא רק אם הוא שעת הדחק כגין שיראים שיעבור זמן התפלה ר"ל שלא ישאר זמן לומר החזרה בזמן תפלת מנחה וכמ"ש לקמן סי' רל"ב אז כשמתחילין לומר התפלה בלחש מגביה קולו הש"ץ בג' ראשונות עד אחר האל הקדוש והם אומרים עמו מלה במלה כדי לומר קדושה ואח"כ גם הש"ץ משלים תפלתו בלחש מן אתה חונן וכו' עד סיום תפלת י"ח משום דאסור להשמיע קול בתפלת הלחש כמ"ש לעיל סי' ק"א או' ז' בשם הזוה"ק והאר"י ז"ל אלא רק בג' ראשונות כיון שהוא מגביה קולו לצורך כדי לומר קדושה מותר כיעו"ש, ועיין בדברינו לסי' ס"ט אות א':

ט) שם יורד לפני התיבה וכו' ש"ץ שהתפלל ביחיד ואתרמי ליה צבורא והוא מוכרח לעבור לפני התיבה כתב בשאילת יעב"ץ סי' כ"א שיתפלל פעם אחרת בלחש ואח"כ יתפלל בקול רם לצבור, אבל הברכ"י אות ד' כתב עליו דדבריו אינם מחוורים וראיותיו אינן מכריעות כיעו"ש, וכ"כ האחרונים ש"ץ דקל"ו ע"ג, בי"ע אות ג' שע"ת ריש סי' זה, מ"ב אות ה':