Kaf HaChaim on Orach Chaim 128:176 כף החיים על אורח חיים קכ״ח:קע״ו

קעו) כהן שנקטעה ידו לא ישא את כפיו אפי' במקום שמכסין פניהם וידיהם, דכיון שהמום ניכר מתחת הטלית הכל מסתכלין בידיו ואפי' רגילין אצלו וכן אתה דן לכל מום דהוא ניכר מתחת הטלית או במקום שאין הטלית מכסה אותו וליכא למימר דקטוע ידו לא ישא את כפיו משום דאינו יכול לפרוס כפיו דאין זה מעכב תדע דהא ידיו עקימות פי' רש"י כפופות והר"ן פי' שנתעקמה ידו אחורנית וזה ודאי אינו יכול לפרוש כפיו ואפ"ה יהיב טעמא תנא מפני שהעם מסתכלין בו משמע דאין פרישת כפים מעכבי אלא הטעם מפני שהעם מסתכלין בו וכל שאפשר להסתכל בו מתחת הטלית לא ישא את כפיו הרדב"ז ח"ה הנד"מ סי' שני אלפים קי"ז, והביאו הבי"מ אות ה' וכתב עליו דמ"מ דמ"ש דקטוע ידו אפי' רגילין בו לא ישא את כפיו היינו לפי מה שהעלה היא באותה תשו' דלדעת הרמב"ם והש"ס דידן דוקא בסומא באחד מעיניו וזבלגן כשרגילין בו נושא כפיו אבל לפי מה שפסק מרן בב"י ובש"ע דגם בסומא בב' עיניו ושאר מומין אם רגילין בו נושא כפיו א"כ אם נ"כ אינו מעכב כדכתב הרדב"ז ז"ל דינא הוא לדעת מרן דכהן קטוע יד אם רגיליו בו נושא כפיו אפי' במקום שאין מכסין פניהם וידיהם בטלית וכ"ש כשגם מכסין בטלית אלא דעיקר האי סברא דכתב הרדב"ז דפרישת כפים אינו מעכב אין סברא זו מוסכמת דמדברי הרמב"ם ז"ל פט"ו מה"ת דין י"א מבואר דמעכב וכ"כ הגאון נוב"י בא"ח סי' ה' דנ"כ מעכב אפי' בדא"א לו לישא כפיו כגון זקן וידיו מרתתות ולמד כן מדברי הרמב"ם הנז' וכן מוכח מדברי מרן ז"ל בש"ע שכתב בלשון שלילה אין מברכין אלא בלה"ק ובעמידה ובנ"כ ובקול רם, וכ"כ הכנה"ג דכל הני מעכבין אפי' בדיעבד, וא"כ בכהן דקטוע ידו גם לדעת הש"ע אינו נושא את כפיו אפי' דדש בעירו וגם אם היא במקום שמכסים פניהם וידיהם עכ"ד, וכ"כ הפתה"ד אות כ"ג וכתב דגם מתשו' הגאונים שבסוף ס' נהרות דמשק סי' קמ"ז משמע דנ"כ מעכב ודלא כהרדב"ז ז"ל, ומ"ש הרדב"ז להביא ראייה מידיו עקומות כתב עליו הפתה"ד שם דאה"ץ דתרי טעמי איכא לפסול משום דאינו יכול לישא את כפיו ומשום דהעם מסתכלין בו ותנא חדא מנייהו נקט יעו"ש, ול"נ הטעם הא דנקט משום דמסתכלין בו ולא נקט משום דאינו יכול לישא כפיו משום דעקימות ידים לא פסיקא שאין כל העקמות שוים יש שיכול לישא כפיו ויש שאינו יכול וע"כ נקט מילתא דפסיקא השוה בכל שמסתכלין בו ונ"כ כבר למדנו שצריך מכה תברכו, ועוד עיין בדברינו לעיל אות ט"פ שכתבני בשם כמה פי' דנ"כ מעכב וכן עיקר: