Kaf HaChaim on Orach Chaim 128:264 כף החיים על אורח חיים קכ״ח:רס״ד

רסד) שם הגה, וי"א דאינו נושא וכו' וכ"כ בתשו' מהרי"ל סי' קל"ו דאסור לכהן פנוי לברך. וראיתי בהגה אשר סביב המרדכי שנדפס בקראקא שנתן טעם נכון לשלא יברך הפנוי ממ"ש בזוהר (פ' נשא דקמ"ה ע"ב) שכהן שאינו נשוי פסול לעבודה וכהן העובד מברך שנאמר ויברכם וירד מעשות החטאת, כנה"ג שם, והביאו העו"ת אות ל"ח וכתב לפי סוגיא דש"ס משמע דלא ק"ל כזוהר בזה מדאמרינן כ"ג ביוה"כ מתקינין לו אשה אחרת משום דכתיב וכפר בעדו וכו' וביתו זו אשתו אלמא דלעבודה אינו נפסל וגם על דברי הי"א קשיא אם כשר לעבודה ק"ו לנ"כ וצ"ע עכ"ל אבל המ"א ס"ק ס"ד כתב על דברי העו"ת הנז' דק"ו כהן הדיוט כדאיתא ריש יומא ומיהו משמע בזוהר ויקרא ע"ד דאף כהן הדיוט צריך שיהיה נשוי לכתחלה אלא עיקר הטעם כמ"ש רמ"א עכ"ל ומיהו גם מ"ש שם הטו"ת על דברי הי"א קשיא וכו' נראה דאין זה קושיא לי"א דס"ל דאע"ג דכשר לעבודה לנ"כ יש להחמיר משום דאינו שרוי בשמחה וכמ"ש הטעם בהגה ועיין א"ר אות פ"ב ומ"ש עליו המאמ"ר אות נ"א ודו"ק, ועיין לקמן אות רס"ז ואות רס"ח: