Kaf HaChaim on Orach Chaim 128:56 כף החיים על אורח חיים קכ״ח:נ״ו

ונ) כהן העומד בתפלה והגיע ש"ץ לעבודה אם אין שם כהן אחר פוסק ועולה לדוכן ואם יש שם כהנים אחרים אינו פוסק הרדב"ז ח"א סי' רצ"ג, כנה"ג בהגה"ט, עו"ת שם, מ"א סק"מ, ונראה דכוונת הרדב"ז ז"ל הוא כגון שהוא מתפלל בשוה עם הש"ץ ואז אם אין שם כהן אלא הוא עוקר מעט בעבודה ואח"כ בסיום ברכת ההודאה עולה לדוכן ומברך ברכת כהנים אבל אם יש כהנים אחרים אינו פוסק לא לעקור ולא לברך וכמ"ש מרן ז"ל בסעי' ך' גבי ש"ץ וס"ל להרדב"ז דה"ה ליחיד המתפלל בלחש וכ"מ מדברי המ"א שם שכתב על דברי הרדב"ז הנ"ז דאם אמרו לו בכל ענין צריך להפסיק דהא עובר בעשה עכ"ל ור"ל דאפי' אם יש כהנים אחרים צריך להפסיק כדי שלא לעבור בעשה וע"כ צ"ל דהבין מדברי הרדב"ז דעקר בעבודה איירי דאי לא הכי הא איהו כתב לעיל סק"ב דאם לא עקר בעבודה אינו רשאי לעלות כיעו"ש, ובזה נסתלקה קושיית הלק"ט ח"א סי' ס"ד על דברי הרדב"ז הנז' וגם כל מ"ש הבי"מ או' ו' הוא ללא צורך כיעו"ש, ונראה שכן הוא דעת מרן ז"ל כדעת הרדב"ז דדין יחיד כדין ש"ץ ובשביל כך לא חש להזכיר דין יחיד המתפלל בלחש אם צריך להפסיק לנ"כ מאחר שכתב דין ש"ץ. ועוד הא כתב לעיל סי' ק"ט סעי' כ' אם מתחיל להתפלל עם ש"ץ וכו' יאמר עמו מלה במלה כל הקדושה וכו' וא"כ ה"ה לנ"כ כיון שכאן מקומה לצבור וגם הוא הגיע לשם. אבל אם לא הגיע לשם אין להפסיק כמ"ש בסי' ק"ד סעי' ז' לגבי קדושה וה"ה לנ"כ. וזה בדומה ממש שזה שייכא לחזרה וזה שייכא לחזרה וכמו שכאן מפסיק אם הוא בשוה עם הש"ץ גם כאן מפסיק והטעם דאע"ג דהוא מתפלל לחש והש"ץ חזרה י"ל דכיון שהוא מתפלל עם אותו הצבור תהיה החזרה עולה לו ג"כ וכאילו מתפלל לחש וחזרה. וההלוך לדוכן לא חשיב הפסק כמו שמפסיק הש"ץ ועוד עיין בדברינו לעיל סי' ק"ד או' כ"א שכתבנו שכל הליכה שהיא לצורך תפלה לא הויא הפסק וכאן נמי היא לצורך תפלה וגם יש לה טעם בסוד כמש"ל או' ב' ומ"ש הא"ר או' נון על דין זה דצ"ע י"ל מפני שהבין דאפי' באמצע התפלה פוסק אבל אם הוא בשוה עם הש"ץ אפשר דגם הוא יודה ש"כ מטעם שאמרנו וכן י"ל בדברי המאמ"ר או' ל"ח יעו"ש ודו"ק. נמצא דכהן העומד בתפלת לחש אם יכול לעלות לדוכן צריך ג' תנאים אין כהנים אחרים ועקר רגניו בעבודה וסיים ברכת ההודאה עם הש"ץ. ואם חסר אחת מאלו אינו יכול לעלות, ועיין לעיל או' ד' ואו' ח"י: