Kaf HaChaim on Orach Chaim 128:6 כף החיים על אורח חיים קכ״ח:ו׳

ו) שם הגה, ואין לזר לישא כפיו וכו' מי שבא בזמן הזה ואמר כהן אני כתב מרן ז"ל בא"ה ריש סי' ג' דאינו נאמן ואין מעלין אותו לכהונה ע"פ עצמו ולא יקרא בתורה ראשון ולא ישא את כפיו אבל מור"ם ז"ל שם בהגה כתב בשם הרמ"ך דנאמן לקרות בתורה ראשון ולישא את כפיו בזה"ז שאין לנו תרומה דאורייתא שנחוש שמא יעלו אותו לתרומה וכתב וכן נוהגין האידנא בכל מקום שאין נוהגין בתרומה בזמן הזה וליכא למיחש למידי עכ"ל, וכתב הח"מ שם או' ב' דאף שהכריע הרב כהרמ"ך לא בכל דבריו הכריע ובמקום שנוהגין האידנא אפי' בתרומה דרבנן כגון בא"י כמ"ש ביו"ד סי' של"א סעי' ב' אז יש לחוש שמא יעלו אותו מקריאת התורה לתרומה דרבנן אך במקום שאין נוהגין בתרומה כלל אז יש לקרותו בתורה דלא נפיק מניה חורבה וכמ"ש הר"ן והמגיד טעם למנהג יעו"ש, והב"ש שם או' ב' הקשה על דברי הרמ"א הנ"ל וכתב דבר"ן ובמגיד לא כתבו שישא את כפיו אלא כתבו שיקרא בתורה הואיל ואין איסור בדבר אבל לישא את כפיו י"ל דאסור דהא איכא איסור מדאורייתא דכתיב כה תברכו אתם תברכו ולא זרים ותירץ דכל דבר שאין לו הנאה לא חיישינן שיעשה איסור ואין לו הנאה מזה משום הכי לא חיישינן לשום דבר אלא שמא יאכל בתרומה אבל אין חשש משום נ"כ או שיעלה לתורה, ובא"י דנוהגים תרומה כמ"ש ביו"ד סי' של"א אינו נאמן אפי' בזמן הזה, וסיים דהכלל שעולה מדינים אלו לענין יוחסין לכ"ע בעינן ב' עדים כשרים ולתרומה דרבנן די בע"א ואינו נאמן ע"י עצמו יעו"ש, והא דלא חש הרב ז"ל לשמא יתנו לו פדיון הבן שג"כ יש בו הנאה י"ל מפני שמי שיש לו פדיון הבן אין נותנו לכל כהן שיהיה אלא עד שידע בו שהוא מיוחס ובעל תורה כדי לקיים המצוה כתקנה לא כן בתרומה בזה"ז דלשרפה אזלה ונתנת לכל כהן אפי' לע"ה כמ"ש ביו"ד שם סעי' י"ט לפיכך חיישינן, ועיין בסה"ק חקי חיים דרוש א' לפדיון ודו"ק, ומיהו הבה"י כתב דנאמן בזה"ז אף בא"י יעו"ש, והביאו הבאה"ט שם סק"א, והרב מהרימ"ט ח"א סי' קמ"ט כתב וז"ל ואולי כשבא אחד ממקום ידוע ואומר כהן אני מעלין אותו לקרוא בתורה ראשון ולישא את כפיו דהיכא דשכיחי שיירתא איו אדם עשוי לשקר בכך שלא תהא עלייתו ירידה אבל כשבא ממקום רחוק ואינו ידוע לנו כגון אלו האנוסים הבאים מארץ רחוקה ושם לא נהגו דת משה ויהודית ודאי דלא מהמנינן ליה ע"פ עצמו אלא ע"פ אחרים עכ"ל ועיין אמ"ל בעליית קס"ת או' י"ב ולד"א סי' ה' או' י"ב, ונראה דעכשיו כך נוהגים דאם אנו רואים שהוא בע"ת וירא ה' ואומר שהוא כהן וממקום פלוני נאמן ע"י עצמו לקרוא בתורה א' ולישא את כפיו אפי' בא"י ואם בא מארץ רחוקה שאין שיירה מצויה וגם הוא עם הארץ אינו נאמן אפי' בחוצה לארץ אא"כ ע"י אחרים ועיין עוד לקמן בסי' קל"ה או' טו"ב: