Kaf HaChaim on Orach Chaim 128:83 כף החיים על אורח חיים קכ״ח:פ״ג

פג) שם. מתחילין הכהנים וכו' כתב מהר"ם מינץ סי' י"ב דכשכהן היא אחד שאין ש"ץ אומר כהנים צריך לקרות לי אפי' מלת יברכך והביאו כנכ"ג בהגב"י וכתב עליו ולא ידענא מאי שנא ובקושטא יש קהלות נוהגות שלא להקרות לכהן מלת יברכך וכן הוא מנהג חרי"א ולא שאני להו בין כשהכהנים הם רבים לכשהוא יחיד ויש קהלות נוהגות להקרות מלת יברכך בין ליחיד בין לרבים עכ"ל, ועיין מ"א סק"ך ומ"ש עליו המאמ"ר או' ך' ולא זכר שכבר קדמו הכנה"ג בזה יעו"ש, מיהו הר"ז או' כ"א כתב הטעם לפי שדרשו חז"ל אמור להם שתהא אמירה על כל דבור ודבור וא"כ כשהם רבים די באמירת שאמרו להם לברך דהיינו כשקראו להם כהנים שהריאה זו היא אמירה להם שיברכו ואין ברכה פחותה מתיבה א' אבל כהן א' שאין קוראין לי צריך להקרותו אף תיבת יברכך כדי שתהא אמירה על כל דיבור ודיבור יעו"ש וכ"כ האחרונים דאם הוא כהן א' צריך להקרותו אף תיבת יברכך לכ"ע: