Kaf HaChaim on Orach Chaim 13:10 כף החיים על אורח חיים י״ג:י׳

י) שם בהגה. וה"ה אם נפסק אחד מן הציציות ומתבייש לישב בלא טלית דיוכל ללבשו בלא ברכה וכו' עיין בשכנה"ג בהגב"י אות ח' שכתב שדקדק מתשובה זו שהביא ב"י דדוקא כשבא לבהכ"נ וקודם לבישתו מצא הטלית פסול מותר ללובשו בלא ברכה משום גדול כבוד הבריות דאם לא יהי' מעוטף בטלית כאחרים בושה היא לו שיאמרו שאין לו טלית מצוייצת כהלכתה ואינו זהיר במצות, אבל אם בשעת לבישתו היה כשר ונתעטף בו ואח"כ נפסקו לו הציציות יכול להסירו מעליו דאין כאן משום גדול כבוד הבריות שכבר ראו שהיה לו ציצית מצוייצת כהלכתה ואח"כ נפסקו לו הציציות יעו"ש, והביאו יד אהרן בהגב"י וכתב וז"ל ונראה דמשמעות מור"ם ז"ל משמע כדבריו שכתב וה"ה אם נפסק אחד מהציציות ומתבייש לישב בלא טלית דיוכל ללובשו בלא ברכה ומדכתב דיוכל ללובשו משמע שקודם לבישת הטלית נפסק ומ"ה כתב דיוכל ללבשו בלא ברכה וכו' עכ"ל. אבל העו"ת אות ט' כתב דמדברי מור"ם משמע דאפי' לבשו מקודם לכן ואח"כ נפסקו יעו"ש, ועיין ברכ"י אות ז' מ"ש על דברי היד אהרן הנ"ל וסיים וז"ל ומ"מ אף שיהיה כל לשון מור"ם בחד גוונא. ואיירי אם נפסק קודם לבישה וכמ"ש היד אהרן, מסתמיות דבריו ומדהשוה זה לדינו של מרן בסתם משמע דמור"ם לא ירד לחלק כחילוק הכנה"ג ולדידיה דא ודא חדא היא בין נפסק קודם לבישה בין אחר שהיה לבוש ומ"ה לא דקדק בזה וכתב וה"ה אם נפסק וכו' ללובשו בלא ברכה דאיירי בראהו קודם לבישה דאידי ואידי חד שעורא וכ"כ הא"ר דמדברי מור"ם משמע דלא כהרב איירי ע"ש ודו"ק עכ"ל, וכ"מ מדברי הלבוש דאין חילוק בין אם נפסק בביאו לביה"כ קודם שלבשו או מצאו כך מופסק והוא מלובש בו בקהל ומתבייש לישב בביה"כ בלא טלית יכול ללובשו ולישב בו משום כבוד הבריות רק שלא לברך עליו יעו"ש. ומ"מ כתב השכנה"נ אות ט' דהכל תלוי ברצון האיש הלובש אם הוא מתבייש יכול ללובשו בלא ברכה. ואם אינו מתבייש אין שם משום כבוד הבריות יעו"ש וכ"כ א"ר או' ד' וכ"ד שע"ת אות ח' ע"ש. ומ"מ אם אירע לאדם כך יחזר אחר טלית בשאלה אם אפשר בכל מאמצי כחו כדי שלא יבא ללבוש בגד בת ד' כנפות בלא ציצית ובפרט לדעת מרן ז"ל בב"י דס"ל דאין כ"כ ביוש למי שיושב בפני הקהל בלא טלית כמו פושט טליתו בשבת ואם אי אפשר לו בשאלה והוא מתבייש לישב בביה"כ בלא טלית אז יעשה כמ"ש מורם ז"ל ואין חילוק בין אם מצאו כך קודם שלבשו בין אח"כ כנז"ל וכמ"ש האחרונים:

י) ואם רואה בביתו קודם שהולך לבה"כ. דהציצית פסולים מסתפקנא אם רשאי לילך לבה"כ משום תפלה בציבור וללבוש הטלית משום כ"ה או דיתפלל בביתו בלא הטלית ואי ליכא עשרה בבה"כ מבלעדו עדיף לילך לבה"כ דזיכוי רבים עדיף. הגהות רע"א. והביאו פתחי עולם אות ח'. ונראה דה"ה אם יש עשרה בבה"כ אבל אינו יכול להתפלל בביתו בישוב הדעת דיכול לילך לבה"כ אבל עכ"פ צריך להשתדל אולי אפשר בשאילה כמש"ל: