Kaf HaChaim on Orach Chaim 13:7 כף החיים על אורח חיים י״ג:ז׳

ז) [סעיף ג'] אם נודע לו בשבת וכו' דגדול כבוד וכו' כתב המ"א סק"ו וז"ל דגדול כבוד וכו' שדוחה איסור דרבנן וכרמלית נמי דרבנן. ובזמן הזה אין לנו ר"ה כמ"ש סי' ש"ג סי"ח עכ"ל אמנם עיין למרן ז"ל סי' שמ"ה סעי' ז' שהביא סברה זו בשם י"א וכתב שם השכנה"ג בהגב"י או' ג' וז"ל ולענין הלכה רבינו המחבר ז"ל בספרו הקצר הביא ב' הסברות ולפי הכלל המסור בידינו דהסברה העקרית כותבה בסתם נ"ל דס"ל כהרמב"ם ז"ל דאעפ"י שאין ס' רבוא בוקעין בה הוי ר"ם גם משאת בנימין בסי' צ"ב כתב דמי יקל ראשו כנגד המחמירים ואפי' המקילים לא סמכו לעשות מעשה עכ"ל וכ"כ שם הברכ"י אות ב' דדעת מרן נראה כהרמב"ם שהרי כתב סברת הרמב"ם בסתם והסברה האחרת כתבה בלשון י"א ומסורת בידינו דדעתו לפסוק כסברה שמביא בסתם יעו"ש, ומ"ש המ"א שם סק"ז דהש"ע פסק להקל בסי' ש"ג סי"ח, וכן הרב יד אהרן שם בהגב"י כתב דצ"ע דבסי' ש"ג סי"ח כתב השתא לית לן ר"ה וכו' יעו"ש הרב תוספת שבת סי' ש"ג אות י"ח השיג על דברי המ"א הנ"ל, וכתב דדעת מרן ז"ל דגם בזה"ז איכא ר"ה ומ"ש שם מרן בש"ע סי' ש"ג הם דברי י"א וליה לא ס"ל עכ"ד. וכ"כ הברכ"י באות הנ"ז והביאו בספרו מחב"ר שם בסי' שמ"ה אות ה' ובזה הסי' או' ג' ומ"ש הער"ה שם בסי' שמ"ה אות ב' דמ"ש מרן ז"ל בסי' ש"ג הוא סתם ולא כהברכ"י והוכיח כן מסי' שכ"ה סעי' ב' שכתב דגוי אלם או לצורך מצוה או משום דרכי שלום מותר לתת לי' ומבואר בב"י דלדידן דלית לן ר"ה הוא דשרי יעו"ש נלע"ד דזה דבסי' שכ"ה סעי' ב' ג"כ נמי כתבה מרן ז"ל לפי סברת י"א ואעפ"י שכתבה בסתם, והוא ע"ד מ"ש הפו' ז"ל דכל מקום שסותם מרן ז"ל להתיר ואח"כ כותב יש אוסרים חושש לסברת האוסרים לכתחילה כמ"ש רבינו חיד"א במחב"ר יו"ד סי' נ"ה סוף אות ד' לדעת הכנה"ג ודעמיה. וכן צידד הש"ך בפסק הנהגת איסור והיתר שבסוף סי' רמ"ב בדעת מרן ז"ל, והביאו המחב"ר שם ובס' זבחי צדק סי' ס"ט אות כ"ט, וכ"מ מדברי השו"ג או"ח סי' ל"ב אות ל"ד והבאתי דבריו בסה"ק קול יעקב סי' ל"ב אות ן' וכ"מ מדברי הנה"ש על או"ח סי' ל"ב אות י"ח והב"ד בס' הנז' אות רל"ה יעו"ש, וכן כתב מרן ז"ל עצמו ביו"ד סי' ס"ט סעי' ך' יעו"ש, ועוד עיין ביו"ד סי' רפ"ו סעי' יו"ד. ועיין ג"כ בזבחי צדק סי' ס"ט אות ר"ה וכן בכל מקום שסותם מרן לאסור ואח"כ כותב ויש מכשירין היינו לסמוך על ההיתר בהפ"מ אלא הנכון להחמיר אפי' בהפ"מ והכי נקטינן כמ"ש החיד"א במחב"ר יו"ד סי' ט' אות ב' וכן פסק רבה"ג בס' זבחי צדק ס'. צ"ח או' נ"ח וכן ומצינו גבי י"א וי"א שכותב מרן ז"ל שכתבו הפו' דדעתו לפסוק כס' ב' כמ"ש היד מלאכי ז"ל בכללי הש"ע אות י"ג דף קצ"ג ע"ב יעו"ש, וכ"כ השו"ג בכללי הש"ע אות ט"ו ואות ך' וא"ז בא"ח סי' תרי"ב אות א'. וב"ד סי' ס"א וברכ"י א"ח סי' נ"ח או' ו' וסי' ק"מ אות ב' וסי' תרפ"ז אות א' ויו"ד סי' רכ"ט או' ה' ובמחב"ר יו"ד סי' פ"ד אות ב' ופתה"ד סי' נ"ח אות ב' ועיין מחב"ר יו"ד סי' י"ב אות א' שכתב זה משם כמה פי' יעו"ש וכתב אח"כ וז"ל והכי מורין בכל מדרשא בכוליה מלכותא דארעא דישראל ומצרים הגדולה וגלילות טורקיא"ה עכ"ל ועי"ש, (יעיין להרב שערי עזרה הנד"מ בתשו' סי' י"ב מ"ש בזה כיעוש"ב ולהרב חיים סתהון בס' ארץ חיים הנד"מ בקו' הכללים כלל כ' וכ"א יעו"ש):

ז) ויש להביא ראיה עוד מדברי מרן ז"ל שפעמים מכריע כס' ב' בא"ח סי' י"א סעיף יו"ד וסעיף ט"ו ובסי' ס"ו סעיף ד' ובסי' ק"מ סעיף ג' שהביא י"א וי"א ובב"י הכריע כס' ב' והביאו הט"ז שם אות ד' וכן ביו"ד סי' רע"ו סעי' ד' כתב י"א וי"א והניח וכן נהגו אצל ס' ב' משמע שדעתו ז"ל כס' ב' ומצינו ג"כ עוד למרן ז"ל בא"ח סי' ל"ג סעיף ה' שכתב יש מתירין ויש אוסרים ואח"כ כתב ובשעת הדחק יש לסמוך על דברי המתירין וכן ביו"ד סי' פ"ב סעיף ה' כתב וז"ל יש מי שאוסר ויש מי שמתיר ויש לחוש לדברי האוסר עכ"ל ועיין עוד לקמן בדברינו לסי' נ"ח אות כ"ז, משמע מכל הנז"ל דכשמביא מרן ז"ל סברא בסתם ואח"כ יש חולקין דדעתו לפסוק כסתם וכשמביא י"א וי"א דעתו לפסוק כס' ב', וכשהוא דעת החולקין או סברא א' להחמיר חושש להם לכתחילה וכשהוא להקל סומך עליהם בשעת הדחק, וא"כ הכא נמי גבי ר"ה שהביא דעת המחמירים בסתם ואח"כ החולקים בשם י"א דעתו להקל בשעת הדחק ולפיכך בסי' שכ"ה סעי' ב' כשמצא מתירין בשעת הדחק פסק כמותן, ודו"ק: