Kaf HaChaim on Orach Chaim 144:11 כף החיים על אורח חיים קמ״ד:י״א

יא) שם שנים או ג"פ מהפטרת שוש אשיש, וכשחל ר"ח בשבת וביום א' אחר שמפטירין וכו' ואע"ג דהרי הם מדלגין מנביא לנביא הטעם כתב ב"י בשם תה"ד משום דטעמא דאין מדלגין היינו מפני כביד הציבור שלא יעמדו בשתיקה בשעה שגוללין מפ' זו לפ' אחרת והאי קפידא לא שייכא אלא בימיהם שהיו כל ספריהם כתובין כגליון ס"ת שלנו והיו צריכים לשהות בגלילה אבל לדידן שהפטרות שלנו כתובים בקונדריס ויכול לסמן שימצא מהר איזה הפטרה שירצה אין חשש בדילוג מנביא לנביא, וי"ל נמי לדידן כיון דלא נהגינן לתרגם בצבור לא חיישינן לטרוף דעת, והאי דקאמר תלמודא אין מדלגין היינו דוקא במקומות שהיו נוהגין לתרגם דגם בימיהם היו מקומות שלא היו מתרגמין, ואין זה דוחק לאוקמי בהכי דהא יהיב תלמודא שיעורא במתרגמין, דקאמר אין מדלגין אלא בכדי שיפסיק המתורגמן אלא איירי במקומות שמתרגם וכ' שטעמים אלו להיכא דנהוג אבל היכא דלא נהוג לא לנהוג כן מחדש, והר' מנוח תי' דכיון דשוש אשיש קרינן ע"פ לא שמיה דילוג, וכיוצא בזה כתב מהר"י בן חביב ז"ל בשם נ"י וז"ל שאני שוש אשיש דלאו משום הפטרה קאמרינן ליה אלא כזמר בעלמא עכ"ד, וכ"כ הלבוש בסי' זה ובסי' תכ"ה סעי' ג' כטעם הר' מנוח יעו"ש, ונ"ל דזהו נמי הטעם שנוהגים לימר אחר הפטרה פסוק גואלינו ה' וכו' משום דאינו אלא כזמר בעלמא לסיים בכי טוב וגם אומרים אותו ע"פ: