Kaf HaChaim on Orach Chaim 153:23 כף החיים על אורח חיים קנ״ג:כ״ג

כג) שם. אין משנין אלא מקדושה קלה לחמורה וכו' כתב הכ"מ פי"א מה"ת דין ט"ו וז"ל כתב הרמ"ך תימא אמאי אין משנין הדמים הא הוו כטווי לאריג דליכא למ"ד ואפי' בלבנים אמרינן בתחלת הפרק דלית בהו שום קדושה כ"ש שגבו מעות. וההיא דגבו והותירו יש לפרש בע"א או שנאמר דלאו הלכתא היא וצ"ע עכ"ל. והביאו הב"ח וכתב דקושיא זו אינה צריכה לפנים דמה ענין הזמנה לכאן שאין כאן הזמנה כמו מי שמזמין עצים ואבנים משלו ובונה בהכ"נ דאינה קדושה אלא משעת תשמיש שהתפלל בה' אלא כהתנדב מעות ונתן ליד הגובה לצורך מה שגבו דמיד חלה הקדושה על המעות לקנות בהן אותו דבר שקדושתו חמורה ואסור לשנותן ואפי' המתנדב עצמו אין בידו לשנות כמבואר ביו"ד סי' רנ"ט עכ"ל. מיהו המ"א סק"ה הקשה על זה דבסנהדרין דף מ"ח איתא דכשגבו מעות למת מקרי הזמנה ולא מעשה וכתב לתרץ. קושית הרמ"ך דבמעות פשיטא דליכא קדושה והא דאסור לשנות המעות היינו משום דבני העיר לא נתנו המעות אלא אדעתא שיבנו בהכ"נ ואסור לשנותם שלא מדעתן יעו"ש. והט"ז סק"ב כתב דמ"ש כאן דאין משנין המעות אלא לקדושה חמורה לאו מטעם שיש קדושה בהמעות עצמו דודאי דהזמנה לאו מילתא היא אלא דאם רוצין לקיים נדרן שגבו לבהכ"נ לעשות מן המעות איזה מצוה אחרת לומר שיצאו בזה י"ח שלהם הא לא אמרינן, אלא לא יצאו י"ח עד שיוציאו דוקא לבהכ"נ ואם רוצים להוציא אלו המעות לדבר אחר ולתת אחרים תחתיהם לבהכ"נ ודאי מותר דאין כאן קדושה בגוף המעות שגבו אלא דהמצוה לא קיימו מה שהם חייבים עד שיבנו בהכ"נ יעו"ש. וכן הסכים הער"ה או' ג' כתירוץ הט"ז יעו"ש, ומ"ש הט"ז דהם רצו לעשות מן המעות שגבו מצוה אחרת שלא יצאו י"ח היינו אם המצוה קדושתה קלה אבל אם קדושתה חמורה פשיטא דיצאו דלא מציני שהט"ז חלק בזה על הש"ע אלא אדרבא הוא בא ליישב דברי הש"ע, וכן אם מסרו המעות שגבו לזט"ה והם שינו אותם ודאי דיצאו י"ח דלא עדיף מבהכ"כ עצמה שאם מכרו זט"ה במא"ה דיכולין לשנות כמ"ש בסעי' ז' ודלא כמו שהבין המאמ"ר בדברי הט"ז והרבה להקשות עליו יעו"ש, ועיין באו' שאח"ז, ולקמן או' כ"ט: