Kaf HaChaim on Orach Chaim 156:14 כף החיים על אורח חיים קנ״ו:י״ד

יד) עיין מ"א בסי' זה סק"ב שקבץ ואסף איש טהור כמה אזהרות מהש"ס ופו' שצריך האדם להזהר בהם והנני מעתיקם בקיצור ולהביא עליהם דברי האחרונים בחצי עיגול בס"ד. מ"ע להדבק בחכמים ובתלמידיהם כדי ללמוד ממעשיהם שנאמר ובו תדבק, הרמב"ם פ"ז מה' דיעות, מצוה לאהוב את כל אחד מישראל כגופו שנאמר ואהבת לרעך וכו' ודוקא רעך בתורה ובמצות אבל אדם רשע שאינו מקבל תוכחה מצוה לשנאתו, פסחים דקי"ג (א"ר יצחק כל שהוא מזכיר את הצדיק ואינו מברכו עובר בעשה מ"ט זכר צדיק לברכה וכל שהוא מזכיר את הרשע ואינו מקללו עובר בעשה מ"ט ושם רשעים ירקב וכו' מנין שכל אחד ואחד מישראל שהקב"ה מזכיר שמו ומברכו שנאמר וה' אמר המכסה אני מאברהם וכו' אמר הקב"ה הזכרתי את הצדיק ואיני מברכו ואברהם היו יהיה וכו' ע"כ, מד"ר פ' וירא פ' מ"ט, ועיין יומא ל"ח ע"ב) המתכבד בקלון חבירו אין לו חלק לעוה"ב אהבת הגר ב' מ"ע שנאמר ואהבתם את הגר, השונא א' מישראל עובר בל"ת שנאמר לא תשנא וכו' פסחים שם. כשחוטא איש לאיש לא ישטמנו אלא יאמר לו למה עשית כך (או ימחול לו) ומ"מ לא ידבר לו קשות עד שיכלימנו שנאמר ולא תשא עליו חטא שהמלבין פני חבירו ברבים אין לו חלק לעוה"ב, ב"מ נ"ט ע"א. אלא יוכיחנו בסתר ובנחת. (והמלבין פני חבירו אפי' בינו לבין עצמו עובר בלאו לא תשא עליו חטא א"א) החושד בכשרים לוקה בגופו. יומא י"ט ושבת צ"ז ע"א. (יזהר מלקרות לחבירו שטן ואל יאמר השטן יהיה עמו. עוד יזהר מלבזות חבירו בפני ת"ח. וכתב ר"י בש"ת שהוא בכלל אפיקורוס. תוצאות חיים. פת"ע או' ו' ועיין סנהדרין צ"ט ב') אסור למנות ישראל אפי' לדבר מצוה אלא מוציאין אצבעותיהם ומונין אצבעותיהם יומא כ"ב ע"ב. (ואם יש צורך במספרם יש למנותם אפי' בחרסי אדמה ואם א"צ אין למנותם אפי' בחרסית וע"י מחצית השקל מותר. פתה"ד או' ג' ועיין בדברינו לעיל סי' נ"ה או' (י"א) אין ממנין פרנס על הצבור אא"כ קופה של שרצים תלויה מאחריו, יומא שם. (הרגל לשונך לאמר איני יודע שמא תתבדא ותאחז. ברכות ד' מס' ד"א פ"ג) הא דמותר לשנות מפני השלום היינו בדבר שכבר עבר ולא בלהבא, ס"ח סי' תכ"ו בג' דברים מותר לשנות במס' בפוריא באושפיזא. ב"מ כ"ג ע"ב מי שהלך למקום שאין מכירין אותו וסוברים שהוא שונה הרבה ומכבדין אותו ביותר צ"ל להם לא שניתי הרבה הר"ש סוף שביעית אורח לא ישבח בעל הבית שמא ירבו עליו אורחים ערכין ט"ז א' אם שמע דין ונראה לו שהלכה כך מותר לאומרו בשם אדם גדול כי היכי דליקבלו מיניה עירובין דנ"א א' ופסחים קי"ב א' ובסוף מס' כלה איתא האומר דבר בשם חכם שלא גמרו ממנו גורם לשכינה שתסתלק וכן הוא בברכות כ"ז ע"ב וצ"ע (ולק"מ דבריתא דמס' כלה היא דמייתי בברכות אלא שיש קצת שינוי וההיא בתלמיד גמור עסקינן אבל בשהגיע להוראה אז הוא שרי לתלות באדם גדול. מחב"ר אות ז' ועי"ש) כל שאינו אומר דבר בשם אומרו עובר בלאו, נדרים פ"ק, (ליתא בנדרים ונמצא במדרש תנחומא פ' במדבר ובילקוט משלי כ"ב כר"ש) (וכתב בס"ח סי' תקפ"ו דאסור לכתוב פי' של ספר על שם אחר שלא עשה אותו הפי' אלא דוקא בשם המחבר שעשה הפי' יעו"ש והטעם כתב שם רב אזולאי כי יש לו עונש בעוה"ב שגנב הפי' ובכל פעם שמזכירין שמו יש לו עונש יעו"ש, והביאו היפ"ל אות ח' (חייב אדם ליזהר ביתומים ואלמנות אפי' הם עשירים וכל המקניטם או מאבד ממונם עובר בל"ת שנאמר כל אלמנה וכו' וה"ד לצרכו אבל לצרכן ללמדם תורה או אומנות או ללכת בדרך ישרה מותר ואעפ"כ לא ינהג בהם כמו שאר אדם אחד יתום מאב וא' יתום מאם, ועד מתי נקראים יתומים לענין זה עד שלא יהיו צריכין לאדם להסמך עליו אלא עושין צרכן כשאר גדולים (ועד עשרים שנה תו לא מיקרי יתום אפי' אינו חריף וקודם לכן כל חד לפום חורפיה. פתה"ד אות ה') המרגל בחבירו עובר בל"ת שנאמר לא תלך רכיל וכו' איזה רכיל זה שטוען דברים והולך מזה לזה אעפ"י שאומר אמת ה"ז מחריב העולם, ויש עין גדול מזה והוא לשה"ר והוא המספר בגנות חבירו אע"פ שאומר אמת (ואפי' להוציא עצמו מן החשד לא יאמר פלוני עשה אף שהוא אמת אלא יאמר אני לא עשיתי מהר"י מברונא סי' ל"ח) כגון שאומר היכא איכא נורא בי פלוני דשכיח בשרא וכוורי אפי' זה הוי לשה"ר אי אפיק ליה בלה"ר ערכין ט"ו א' אבל האומר שקר נקרא מוציא שם רע על חבירו. מותר לומר לה"ר על בעלי המחלוקת מ"ט ואני אבוא אחריך ומלאתי וכו' הג"מ ודוקא למלך כשר כמו נתן לדוד. סמ"ק הגהות. והמקבל גרע יותר מהאומרו ואם רואה דברים ניכרים רשאי לקבל כדאמרינן בשבת נ"ו א' בדוד יעו"ש (וכל המחזיק במחלוקת עובר בלאו סנהדרין ק"י א' פת"ע או' ו') וכל המספר בטובת חבירו בפני שונאו ה"ז אבק לה"ר הנוקם מחבירו עובר בל"ת שנאמר לא תקום וכו' כיצד א"ל השאילני קרדומך ולא רצה למחר א"ל השאילני מגלך א"ל איני משאילך כדרך שלא השאלתני זוהי נקימה ואם א"ל הרני משאילך ואינו כמותך זוהי נטירה אלא ימחה הדבר מלבו ולא יזכירנה כלל ת"ח שאינו נוקם ונוטר כנחש כשפוגעין בכבודו אינו ת"ח ומ"מ לא ינקום הוא בעצמו רק אם אחרים נוקמין ישתוק ואם מפייסין אותו צריך למחיל ועיין יו"ד ססי' רמ"ג כתב הרמב"ם בענין המצית מצוה ע"ג להתודות לפני ה' מכל חטא שיעשה שנאמר והתודו את חטתם וכו' בחלק ל"ת סי' קצ"ה שלא לאכול ולשתוק דרך זולל וסובא ובסי' רצ"ט שלא להכשיל תם בדרך שנאמר ולפני עור וכו' יזהר מחניפות (מ"כ שמותר להחניף לאשתו ולבעל חובו ולרבו והרב מותר להחניף לתלמידים כדי שיקבלו דבריו תוצאות חיים פת"ע שם) וליצנות ומכעס מאו דסייר נכסיה בכל יומא משכח פריטא חולין ק"ה ע"א ישלש מעותיו שליש בקרקע שליש בפרקמטיא, שליש תחת ידו ב"מ מ"ב א' הוי דן את כל אדם לכף זכות עיין שבת קכ"ז כתב (הרע"ב דוקא באדם שאין מעשיו ידועים אס צדיק אם רשע אבל אדם שהוחזק ברשע מותר לדונו לכף חובה מחה"ש) אל יוציא דבר מגונה מפיו פסחים ג' א' ולכן לא יאמר בתלמוד ביצים אלא ביעים יש"ש ב"ק פ"ד (והאדנא ש"ד לומר ביצים שע"ת או' ב') לא יהרוג כנה בפני חבירו חגיגה ה' א' מס' ד"א פ"ג בעה"ב נכנס תחלה ואורח יצא תחלה זריזין מקדימין למצות ואין מקדימין טפי מצפרא. פסחים ד' א' הקורא לאברהם אברם עובר בעשה ולאו. ברכות י"ג א' (והיינו לאברהם אבינו ע"ה ולא לאינשי דעלמא הנק' בשם אברהם דברי מנחם או' ט"ו) הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו עובר בה' קולות ברכות ו' ב' השח שיחת חולין עובר בעשה פי' דבר גנאי וקלות ראש יומה י"ט ב' (ושם איתא דעובר בלאו ג"כ.) לא יאמר יש לי יותר ממה שהיה ראוי לי לפי מעשי דא"כ אומר הקב"ה ותרן הוא ב"ק ן' א' אלא יסיים בה זולת זכות אבות מסייע לי יש"ש ב"ק פ"ה ול"נ דהקב"ה נותן שכר יותר אך שאינו מוותר עבירה ומאריך אף (ול"נ דבני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מלתא וכו') בשעה שמכניסין אדם לדין שואלין אותו נשאת ונתת באמונה קבעת עתים לתורה עסקת בפ"ו צפית לישועה (פי' רש"י לדברי נביאים) פלפלת בחכמה הבנת דבר מתוך דבר ואעפ"כ אי יראת ה' היא אוצרו אין אי לא לא שבת ל"א ועיין במד' משלי מה ששואלין לאדם אם למד שיעור קימה ובעו"ה אין אתנו יודע עד מה (ונראה דהיינו מעשה מרכבה ר"ל התלבשות הספירות זב"ז וסדר מעמדם) חייב אדם ללמד בנו אומנות או לעסוק בסחורה ואם אינו עושה כן כאלו מלמדו לסטות. קידושין כ"ט א' כל מי שהקיז דם ואין לו מה יאכל יקח דינר רע וילך לחנוני ויטעום אצל כל אחד יין ואח"כ כשירצה לקנות לא יקחלו החנוני עד דטעים שיעור רביעית. שבת קכ"ט. ואע"ג דבהקזה שלנו אין בו כ"כ חשש מ"מ יש ללמוד מזה לשאר חולה, המחניף בדבר עבירה מחמת יראה חייב כלייה סוטה מ"א ב' אבל אם מתירא שמא יהרגנו מותר לומר לו יפה עשית, אפי' עבר עבירה, תו' שם. רשע שהשעה משחקת לו אל תתגרה בו, ברכות ז' (אסור להסתכל בצלם דמות אדם רשע. מגילה כ"ח א' ודוקא להסתכל בו ביותר אבל ראיה בעלמא שרי. ג"ה במגלה שם. פת"ע אות ו' וע"כ יש חסידים נזהרין שלא להסתכל בדמות שום אדם מפני חששא זו וגם מפני הבושה) נשים דעתן קלות דלמא מצערי להו ומגלי לן טשו במערתא שבת ל"ג משמע שמותר לברוח כשיש סכנה אעפ"י שמתוך זה גורם צער לחבירו. ומשמע שמחויב לסבול צער כדי שלא יהרג חבירו בחנם. כל הדוחק את השעה שעה דוחקתו וכל הנדחה מפני השעה שעה נדחת מפניו. ברכות ס"ד. בד"ת ענה כסיל כאולתו ובמלי דעלמא אל תען, שבת ל' אל יעמוד אדם במקום סכנה רב לא עבר במברא דאית ביה נכרי אמר דלמא מפקד דינא עליה ומסתפנא בהדיה, שמואל לא עבר אלא במברא דאית ביה נכרי אמר שיטנא בתריה אומי לא שליט. שבת ל"ב א' וא"כ בישראל מומר או רשע לכ"ע אין לעבור עמו. כל הנהנה מסעודה שת"ח שרוי בתוכה כאלו נהנה מזיו השכינה. ברכות ס"ד א':