Kaf HaChaim on Orach Chaim 157:27 כף החיים על אורח חיים קנ״ז:כ״ז

כז) וכתב בשה"מ פ' ואתחנן דמ"ש ז"ל סוף מס' הוריות כי יש דברים גורמין שכחה באדם כשיאכלם כמו הזיתים וכיוצא אין זה אלא במי שאוכלם בלא כוונה כמו עם הארץ אך מי שמכוון באכילתו אל הכוונות הכתובים בפ' עקב אדרבא נותנין לו זכירה יעו"ש והביאו מ"א, שם. א"ר שם, והכוונה לזתים כשאוכלם יכוין א"ל אלהי"ם מצפ"ץ שהם גי' זי"ת. נגיד ומצוה. והוא מפסוק אל אלהים ה' הוא יודע וכו' אלא שההוי"ה מתחלפת בא"ת ב"ש אל שם מצפ"ץ כנודע. ועיין במו"ק סי' ק"ע שכתב שלא נאמרו דברי הגמ' שהזית משכח אלא באוכלן לחין חיין וקובע סעודתו עליהם משא"כ באלו הכבושין שאין אוכלין אותן אלא לקנוח וראייה לדבר שאין חשש בזיתים כבושין מר"י בן גודגדה פ"ק דיבמות ור"י דאכל זית מליח פ' כיצד מברכין יעו"ש. והב"ד היפ"ל ח"ג ביו"ד בקו"א סי' קט"ז או' יו"ד וכתב עליו דאין כ"כ ראיה מאלו אדונים שהיו מכוונים יעו"ש. ונראה דגם לדברי המו"ק ה"ד אם כבושין במלח או בחומץ ותבלין אבל אותן הזיתים השורין אותם במים לבד בלי מלח להסיר מרירותם ונשארין כמו שהם חיין הרי אלו משכחין, ונראה דגם בכבושין במלח וכו' יש להחמיר ולכוין וכמ"ש היפ"ל: