Kaf HaChaim on Orach Chaim 158:25 כף החיים על אורח חיים קנ״ח:כ״ה

כה) שם דבר שטיבולו וכו' הרש"ל פ' כל הבשר סי' י"ח והל"ח פ' כל הבשר או' מ"א האריכו בזה וכתבו רובא דעלמא לא זהירי ליטול ידיהם לדבר שטיבולו במשקה ובכל כי הא איכא למסמך אמנהגא ומיהו המחמיר אינו מן המתמיהין רק שלא יברך יעו"ש והב"ד שכנה"ג בהגב"י או' ג' ומ"א סק"ח. ומיהו כתב שם השכנה"ג דבמקומות הללו כולהו זהירים ליטול ידיהם אבל אין מברכין כפסק רבינו המחבר ז"ל עכ"ל. וכ"כ מהר"מ פאפירש בס' אור צדיקים סי' כ"ג או' י"ד דצריך לזהר בנט"י לדבר שטיבולו במשקה. וכ"כ של"ה בשער האותיות דף פ"א ע"ב בהגה יעו"ש. וכן הרב מטה יוסף ח"ב סי' ח"י ס"ק י"ט קרא תגר ע"ז וכתב דהמקיל הוא מן המתמיהין והרי הוא מכלל המזלזל בנט"י דנעקר מן העולם וחייב נידוי. וע"כ ירא שמים יחוש לעצמו ויזהר בדבר ואל יחוש למנהג הרע עכ"ד. והביאו י"א בהגה"ט והבי"מ או' כ"ב. ועיין בשער הגלגולים הקדמה כ"ב שכתב דכשמעלין את האדם במעלות כפי ערך המעלה שמעלין אותו צריך שיזדכך יותר אפי' בדקדוקי מצות כחוט השערה ובכל מדריגה ומדריגה שעולה צריך מירוק מחדש יעו"ש. וא"כ כ"ש בדבר הזה צריך ליזהר דקודם כל עושין חשבון עם האדם אם קיים הדינים הכתובים בש"ע כמ"ש לעיל סי' ה' או' ה' יעו"ש. וע"כ יש חסידים נזהרין לילך אחר דברי המחמיר אע"ג דלפום דינא הוא מותר והוא מפני שבעת העליות מדקדקים עמהם כחוט השערה כנז'. וכל איש כפי גבורתו. וכל אשר נשמתו זכה ביותר תאוה נפשו לעשות חומרות וחסידות ביותר וכל אשר אין נשמתו מתוקנת כ"כ תאוה נפשו לילך אחר הקולות וסימניך בתר עניא אזלא עניותא ובזה יוכל האדם להבחין את עצמו כמ"ש בעלי המוסר ודו"ק: