Kaf HaChaim on Orach Chaim 158:43 כף החיים על אורח חיים קנ״ח:מ״ג

מג) ובענין המצות שנלושה במים לבד ונשארה אחר הפסח כתב השכנה"ג בהגב"י או' א' דדינה כלחם גמור וצריכה נט"י והמוציא וברכת המזון יעו"ש. וכן הסכים הרב ב"ד סי' ע' וטעמא טעים כיון שכבר חל עליו חיוב מחמת ימי הפסח תו לא פקע אחר הפסח יעו"ש. והמחב"ר סוף או' ה' כתב דיש לקיים דברי הב"ד אלא דירא שמים לא יאכל מצה אחר הפסח כ"א שקובע עליה יעו"ש. ומה שהשיג בספר עולת שמואל סי' ג' על דברי הב"ד עיין בתשו' חס"ל סי' ט"ו להרב זכ"ל שהשיב על כל מה שהשיג עליו יעו"ש. וכן הרב אהל יצחק חא"ח סי' ד' הורה כהרב"ד יעו"ש. וכן הרב חקת הפסח בסי' תפ"ב או' א' הסכים להרב"ד יעו"ש. ומ"ש הבי"מ בדיני נט"י או' ד' דגם ירא שמים יכול לאכול מצה אחר הפסח בלתי קביעות סעודה ויטול ידיו ולא יברך ענט"י. ויברך עליה בורא מיני מזונות יעו"ש אין דבריו מוכרחים. וגם הוא היפך כל דברי הפו' הנז' ואפ"ל אלו היה רואה כל דברי הפו' הנז' לא היה כותב כן. ומ"מ לענין דינא אע"ג דרבו הפו' דחשבי להו כלחם גמור גם לאחר הפסח מ"מ כיון דעכ"פ יש צדדין לכאן ולכאן ירא שמים יצא את כולם ואין לאכול מצה אחר הפסח אלא בקביעות סעודה ואז יברך ענט"י והמוציא ובה"מ או יאכל כביצה פת ואח"כ יאכל המצה, ושיעור קביעות סעודה יתבאר לקמן סי' קס"ח או' מ"ה בס"ד: