Kaf HaChaim on Orach Chaim 158:7 כף החיים על אורח חיים קנ״ח:ז׳

ז) שם ואינו קובע סעודתו וכו' משמע הא אם קובע סעודתו עליהם שמברך עליהם המוציא כמ"ש לקמן סי' קס"ח ס"ו צריך ליטול ידיו ולברך ענט"י. וכ"מ בב"י שאחר שצדד בזה וכתב סברות לכאן ולכאן מסיק שמדברי הרשב"א משמע דצריך נט"י יעו"ש. מיהו בלבוש כתב דאם קובע סעודתו עליהם יטול ידיו ולא יברך עליהם מספק והיותר טוב דיאכל כביצה פת גמור מתחלה כדי שיטול ידיו ויברך ענט"י ואח"כ יאכל את אלו יעו"ש וכ"כ השל"ה. אבל המ"א בסק"ב הביא דברי השל"ה והלבוש הנז' וכתב עליהם וז"ל ולא ידעתי מי החולק בזה דאע"ג דהרב"י מסתפק בדבר מ"מ כיון שסיים אח"כ בשם הרשב"א שצריך נט"י משמע דפשיטא ליה בתר דמיבעיא ליה וכ"כ הרמב"ם רפ"ו כל האוכל הפת שמברכין עליו המוציא יטול וכו' ובבד"ה ובמשמרת הבית כתבו להדיא דצריך נטילה כשקובע עליו יעו"ש ולכן יברך ענ"י עכ"ל. וכ"כ הט"ז סק"ב א"ר או' ב' מט"י או' ב' א"א או' ב' מטה יוסף ח"ב סי' ח"י או' ה' ברכ"י או' ג' וכתב וכן עיקר לענין דינא יעו"ש. והביאו הזב"ל או' ן' וכ"כ במחב"ר או' ב' ודחה דברי ס' עצי אלמוגים ונתיב חיים והמו"ק שדעתם שלא לברך יעו"ש. וכ"כ ר"ז או' א' הגר"א או' ה' ח"א כלל ל"ו או' ב' חס"ל או' ב' אלא שכתב טוב שיאכל ג"כ כביצה מפת לצאת כל הדיעות אבל אם אין לו או שאינו יכול לאכול פת יטול ויברך יעו"ש. בי"מ בדיני נט"י או' ג' קיצור ש"ע סי' מ"ח או' א' דה"ח או' א' מ"ב או' ח' מיהו המאמ"ר או' ז' כתב דהרוצה להחמיר שלא לברך או לאכול פת עמהם טפי עדיף יעו"ש. נמצא דדבר זה לא נפיק מפלוגתא וא"כ לפי מה דק"ל בסב"ל אפי' כנגד הרוב ואפי' כנגד מרן ז"ל כמ"ש לעיל סי' ח"י או' ז' היה ראוי לפסוק לענין דינא דיטול בלא ברכה אלא שהעולם נוהגין לברך ג"כ כסברת מרן ז"ל ודעמיה וכבר כתבנו לעיל בסי' ז' או' ב' וסי' טו"ב או' ב' דבמקום מנהג לא אמרינן סב"ל ויכולין לברך יעו"ש. אלא דנ"מ דאם ימצא איזה מקום שנהגו שלא לברך אין למחות בידם די"ל נהגו כן משום סב"ל. ושיעור קביעת סעודה לפת הבאה בכסנין יתבאר לקמן סי' קס"ח סעי' ו' בס"ד: