Kaf HaChaim on Orach Chaim 159:95 כף החיים על אורח חיים קנ״ט:צ״ה

צה) [סעיף ך'] אלא על נט"י. הגה. וי"א על טבילת ידים וכו' טעם האומרים על טבילת ידים משום דאין מברכין ענט"י אלא כשנוטל מן הכלי. וטעם האומרים שאין מברכין על טבילת ידים אלא ענט"י משום דהיכן צונו על טבילת ידים אבל ענט"י צונו ויש בכלל מאתים מנה שמחמת חיוב הנטילה שצונו אנו מטבילין בה עכשיו את הידים. ולזה הפי' הסכימו בו הרשב"א והר' יונה בפ' אלו דברים כמבואר בב"י יעו"ש. וכן הסכים הב"ח וכתב שכן פסק רש"ל בהגהותיו ודלא כהגהת ש"ע יעו"ש. מיהו בס' בני יצחק הכריע דאם טבל במים הכשרים לנטילה מברך ענ"י ואם הם פסולין לנטילה כמ"ש סי' ק"ס ס"ט מברך על טבילת ידים. והביאו מ"א ס"ק ל"א ור"ז או' כ"ד וח"א כלל ט"ל אות ט' אבל השכנה"ג בהגב"י סוף הסי' כתב דהאידנא נהוג עלמא דאפי' טובלין ידיהם בים הגדול מברכין ענט"י כפסק רבינו המחבר ז"ל עכ"ל. וכ"כ העו"ת אות כ"ד דמברכין ענט"י א"ר אות כ"ג וכתב וכ"נ דס"ל להלביש מדהשמיט וכן עיקר שכתב מור"ם ז"ל יעו"ש. ער"ה אות ז' וכתב וכן דעת הר"ן והריטב"א בחי' חולין וכן דעת רי"ו ודלא כרמ"א יעו"ש. וכ"נ דעת הט"ז ס"ק כ"א. וכ"כ דה"ח אות י"א. קיצור ש"ע סי' מ' אות ז' בן א"ח שם. וכן המנהג עכשיו לברך ענט"י אפי' אם הטביל ידיו במים שאין ראוין לנט"י וכמ"ש השכנה"ג וכבר כתבנו לעיל סי' ז' אות ב' וסי' טו"ב אות ב' דבמקום מנהג לא אמרינן סב"ל ובפרט למ"ש הרשב"א דטבילת ידים היא בכלל נט"י ומ"ש הר"ז שם דהמברך על שטיפת ידים יוצא לד"ה א"נ מדברי הפו' הנז' כנראה למעיין בב"י ולבוש וע"כ אין לזוז מדברי הש"ע ואין לברך כ"א ענט"י רק אם כבר בירך על שטיפת ידים או טבילת ידים יצא בדיעבד כיון דאיכא פי' דס"ל הכי וק"ל סב"ל. וכ"כ העו"ת שם: