Kaf HaChaim on Orach Chaim 25:52 כף החיים על אורח חיים כ״ה:נ״ב

נב) וכן המניחים תפילין בח"ה בלא ברכה אסור לדבר ולהסיח בין תפלה לתפלה, דהא דאמרינן סח בין תפלה לתפלה עבירה היא בידו אין הטעם דוקא משום דמביא עצמו לברכה שא"צ לו אלא בלא זה יש עבירה להסיח, ב"י בשם מהר"ר ישראל בפסקים וכתבים סי' ק"ז ועי"ש שהביא ראיות לדבר, וכ"כ הלבוש. מ"א ס"ק י"ד ומחה"ש, א"ר אות י"ד, פרמ"ג בא"א אות י"ד, ר"ז אות כ"ב, שתילי זיתים אות י"ז, פתחי עולם אות כ"ב, וה"ה להמניחין תפילין של ר"ת אחר שחלצו תפילין של רש"י אסור להפסיק בדיבור בין תפלה לתפלה. ר"ז שם וכ"כ הברכ"י סי' ל"א אות ד', ובמחב"ר סי' ל"ד אות ה' והבאתי דבריו בסה"ק קול יעקוב סי' ל"ד אות י"א, וכ"כ הש"ץ דף מ' ע"ב, זכ"ל ח"א אות ת' סידור בי"ע אות ט"ל, חס"ל אות ח', קיצור ש"ע סי' יו"ד אות ח', פתחי עולם שם, ומ"מ המניח תפילין בח"ה או דר"ת כיון דליכא ברכה מותר לענות קדיש וקדושה ואמן וברכו. מ"א ס"ק י"ז ומחה"ש, וכ"כ הברכ"י שם, מיהו מדברי הלבוש סעי' ט' משמע דגם בזמן דליכא ברכה אין להפסיק אפי' לענות אמן או יהש"ר יעו"ש, וכ"כ א"ר אות י"ד. ועיין בנשמת אדם כלל י"ג אות ג' שכתב וכ"כ הר"ן בסוף ר"ה אלא שהוא ז"ל הקשה על דברי הלבוש והר"ן מרש"י ותו' דמשמע בהדיא הטעם משום ברכה ובח"ה כיון דליכא ברכה מותר ועי"ש עוד שכתב דגם מהרא"ש שהביא בשם הלכתא עתיקתא משמע דמותר לענות יעו"ש אלא מ"ש שם הנ"א דלא זכיתי להבין דברי מהרא"י בפסקיו כתב עליו הפתה"ד בהשמטות לסי' ל"א דגם למהרא"י מותר יעו"ש. וכ"כ המחה"ש ולבו"ש על דברי המ"א ס"ק י"ז יעו"ש, ועיין פרמ"ג א"א אות י"ז שכתב דלרז"ה י"ל דאסור אבל הש"ע יראה דאין סובר כן דא"כ מכוין ושומע נמי אסור יעו"ש, ובזה נסתלקה קושיית הפתה"ד שם על הברכ"י דלמה לא זכר סברת החולקים על מהרא"י ומ"א דכיון דלדעת מרן מותר לא חש להו, ועוד דכיון דיש אומרים דאפילו כשמברך על התפילין צריך להפסיק ולענות קדיש וקדושה כמ"ש בדברינו לקמן אות ס"ג לפיכך בכה"ג בזמן דליכא ברכה כתב להתיר ולא חש לדברי החולקים, וכ"כ האחרונים דמותר לענות קדיש וקדושה ואמן וברכו בזמן דליכא ברכה, ש"ץ שם, זכ"ל שם. ר"ז שם, חס"ל שם, קיצור ש"ע שם. ועיין בסה"ק קול יעקב שם שכתבתי בשם הברכ"י דדוקא בקדיש וקדושה שהוא חייב לענות יש מקום להתיר אבל ללמוד אין נראה להתיר דאיבעי ליה לכוין בהנחתן ולא להסיח דעתו בלימוד יעו"ש: