Kaf HaChaim on Orach Chaim 27:49 כף החיים על אורח חיים כ״ז:מ״ט

מט) שם ולא יתהפכו בין בשל יד ובין בשל ראש. הנה עיקר דין זה הוא בפרק אין מגלחין דף כ"ה ע"א דאמרו על רב הונא יומא חד אתהפיכא ליה רציעה דתפילין ויתיב עלה ארבעין תעניתא. וכתב הראש בהלק"ע הלכות תפילין סי' י"ב בשם תשו' גאון והביאו ב"י וז"ל רצועה דרב הונא דאיתהפיכא ויתיב ארבעין יומין בתעניתא בשל יד או בשל ראש, הכין גמירנא מרבוותא דשל ראש היתה ורב הונא דיתיב בחעניתא לאו משום דחובה הוא. תשובה אחרת מאן דאפיך רצועה של יד או של ראש מחייב למיתב בתעניתא דפושע הוא וצריך תענית אבל לחייבו ארבעין תעניות כרב הונא לא דמרוב חסידות הוא דעביד עכ"ל, והנ"מ בין תשו' אלו דלתשו' א' אפי' תענית א' א"צ דרב הונא לא משום חובה עבד אלא ממידת חסידות, ולתשובה שנית צריך למיתב תענית אחד משום דפושע הוא. והברכ"י אות ד' כתב שמצא בתשו' הגאונים סי' רפ"ב כ"י כתשו' שניה שכתב וז"ל מאן דהפך רצועה ש"י או ש"ר מחייב למיתב בתענית משום דהו"ל כפושע שהיה לו לתקנה בשעת הנחתן שהמצוה צריך אדם לכוין דעתו לעשותה וכ"ש תפילין שדברי קדושה הן וכיון שעשאן שלא כמצותן צריך תענית עכ"ל, וכתב שם הברכ"י דמהא משמע אפי' בשוגג ודלא כהרב מעדני מלך עכ"ל, וכן השכנה"ג בהגב"י אות ה' דחה דברי המעדני מלך יעו"ש, וכ"כ עו"ת אות יו"ד. א"ר אות י"ג. וכ"כ קשל"ה דף מ' ע"ב כתשו' ב' דצריך למיתב בתענית משום דפושע הוא, אבל לחלק יצא דוקא בש"ר משום דרוב השם בש"ר יעו"ש, מיהו המ"א ס"ק י"ז כתב דאם נהפכו מדת חסידות הוא להתענות. וזה משמע כתשו' א' שהביא הרא"ש, וכ"כ ר"ז אות י"ט, ש"ץ דף ל"ז ע"ג, (והמגיה שם הביא דברי הברכ"י) נו"ש אות ד', שתילי זיתים אות כ"ח, והח"א כלל י"ד אות י"ב כתב דאם נתהפך נכון להתענות או יתן לצדקה, וכ"כ קיצור הש"ע סי' יו"ד אות י"ד. בן א"ח פ' חיי שרה אות ג', אמנם השו"ג אות כ"ב כתב בפי' דמרן לא חייב בתענית בין רב למעט כדברי התשובה ראשונה של הגאון דקאמר דרב הונא דיתיב בתעניתא לא משום חובה הוא אלא מרוב חסידותו וזהו דעת הרמב"ם והטור דלא כתבו אלא יזהר ולא כתבו דאם נתהפך יתענה וכן נהגו שלא להתענות עכ"ד. והביאו יפה ללב אות ז' וכתב וז"ל ומ"מ הירא את דבר ה' יסגף עצמו במקצת שלא יאכל באותו היום אלא פעם אחד אכילה מועטת או שלא יאכל כי אם פת חריבה או בצדקה פרוק עכ"ל. ועיין חס"ל אות יו"ד. ודע דאפילו לדברי המצריכים תענית היינו אם נשארה כך מהופכת. אבל אם נתהפכה בשעת הנחה ותיקנה תיכף אין עליו כלום. א"א שם. ברכ"י שם. מאמ"ר אות ט'. יפה ללב שם. וכתב הא"ר שם והוא כשלא דבר בין הברכה לתקנה דאל"כ הוי ברכה לבטלה יעו"ש: