Kaf HaChaim on Orach Chaim 28:2 כף החיים על אורח חיים כ״ח:ב׳

ב) שם שלא יסיח דעתו מהם. הנה בענין היסח הדעת לדעת הר' יונה והרא"ש והטור לא נקרא הסח הדעת ואסור אא"כ הוא עומד בשחוק וקלות ראש. כמ"ש בסי' מ"ד בטור וב"י יעו"ש. וכ"כ הב"ח שם בשם הנז' אלא שכתב וז"ל אבל מצוה מן המובחר שיהא דעתו תמיד על התפילין. ושלא יסיח דעתו מהם למשוך בשיחה בטלה ולהרהר במחשבות רעות שמטעם זה חייב אדם למשמש בהם כל שעה שלא יסיח דעתו מהן כדלעיל בסי' כ"ח ובסי' ל"ז עכ"ל. וכ"כ המ"א שם סק"ב. סו"ב בזה הסי' אות א', ר"ז אות א'. אמנם הרב שאגת ארי' סי' ט"ל כתב דכל היסח הדעת אסור והוכיח כן מדברי הרמב"ם והרמב"ן ז"ל וסיעתם וכתב וכן עיקר יעו"ש. וכ"כ האר"י ז"ל בשער הכוונות דרוש ה' דתפילין דאסור להסיח דעתו מהתפילין בכל רגע ואפי' בהיותו מתפלל רק כשהוא עוסק בתורה או מתפלל י"ח פטור יעו"ש. וכ"כ בפע"ח שער התפילין פ"י. עו"ת דף ל"ד ע"ב הנד"מ. נגיד ומצוה. מצ"ש. ועיין ער"ה אות נ'. ובשער הגלגולים הקדמה כ"ב דף כ"ב ע"א הביא מעשה נורא ע"ז שפעם אחת ראה האר"י ז"ל בעיניו לחכם אחד גדול מדור שלפנים ממנו כמה שנים שהגיע זמנו להעלותו עתה למחיצה יותר עליונה ממה שהיה בתחלה כי כפי ערך המעלה שמעלים אותו צריך שיזדכך יותר אפי' בדקדוקי מצות כחוט השערה ומכלל הדברים היה נענש על שהסיח דעתו מן התפילין באומרו יהר"מ שלא ניגע לריק ולא נילד לבהלה כמ"ש אחר קדושת ובא לציון גואל ולהיותו מכוין בתפילה ההיא הסיח דעתו מן התפילין ונענש ע"ז הדקדוק הקל ומה יעשה מי שאינו מכוין בתפילתו ולא בתפילין שעל ראשו עכ"ד והובא זה בפע"ח שם ובעו"ת שם. נגיד ומצוה שם. מצ"ש שם. א"ר שם, סו"ב אות א'. מחב"ר אות ב'. ש"ץ דף מ' ע"ג נו"ש אות ה'. חס"ל אות ב'. וכתב שם החס"ל ולענין גדר שלא להסיח דעתו מן התפילין ראיתי אנשי מעשה שהיו כותבין על כל דף בסידור התפילה כזה כוונת תפילין עכ"ל. וכ"כ כף החיים סי' יו"ד אות כ"ו דברי מנחם בסי' ל"ז אות ב'. ופשוט דלאו דוקא שצריך לכתוב בכל דף בסידור אלא אפי' אם כותב זה בחתיכת קלף או נייר ומניחה למעלה מדפי הסידור כדי שיראה אותה בכל רגע ויזכור די. וכ"כ בן א"ח פ' חיי שרה אות י"ז: