Kaf HaChaim on Orach Chaim 43:28 כף החיים על אורח חיים מ״ג:כ״ח

כח) שם כיון שיכול להניחם וכו'. ומשמע בגמרא דכל הני שריותא אינן אלא בתפילין שאדם לובשן כל היום והולך בהם בשדה וא"א להטריח בכל פעם להשיבן לביתו וגם א"א להניחם בחורים ובסדקים מפני מעשה שהיה שנטלתו זונה ואמרה פלוני נתן לה באתננה. אבל שאר ספרים אסור להכניסם אפילו בבה"כ שבשדה דיכול להניח אותם בביתו. וכן הוא בגמרא (וברכות דף כ"ג ע"א) דרבי יוחנן יהיב ספרא דאגדתא לתלמידיו. ומיהו אם הם בכיס שרי להכניסן כמ"ש ביו"ד סי' רפ"ב סעי' ח'. וכ"מ מלשון הרמב"ם פ"י מהס"ת שכתב וז"ל כל כתבי הקדש אסור לזרקן. הקמיעין שיש בהם ענינים של כתבי הקודש אין נכנסים בהם לבה"כ אא"כ היו מחופין עור. (וכ"ה ביו"ד סי' רפ"ב סעי' ו'.) לא יאחוז אדם ס"ת בזרועו ויכנס בו לבה"כ אעפ"י שכרוך במטפחת וכו' משמע דכתבי הקודש שרי במטפחת כמו קמיע, מ"א ס"ק י"ד, ר"ז אות ו', שתילי זיתים אות כ"ו, וכתב הפרמ"ג בא"א אות י"ד אבל תפילין חמירי יותר ואסור אפילו בכיסן בבה"כ בבית עכ"ל, ור"ז שם כתב דאפילו בשאר ספרים דשרי להכניסן בכיסן היינו לבה"כ קבוע שבשדה אבל בבה"כ שבבית או לעשות בהן צרכיו בחצירו אפי' שלא בבה"כ קבוע דינם כתפילין שאסור אפי' בכיסן עכ"ד והביאו פתחי עולם אות י"ח, ונכון להחמיר אפי' בשאר ספרים הלא להכניסם אפי' בכיסם ואפי' לבה"כ שבשדה היכא שאפשר ועיין לקמן אות ל':