Kaf HaChaim on Orach Chaim 46:10 כף החיים על אורח חיים מ״ו:י׳

י) שם השומע קול תרנגול יברך וכו'. אע"ג דק"ל דברכה הסמוכה לחברתה אינה פותחת בברוך ברכות אלו פותחות בברוך והטעם כתבו התוספות בפ' שלשה שאכלו דמ"ו ע"א משום דמעיקרא לא נתקנו לברכם סמוכות זו לזו כי שמע תרנגול כי אסר המייניה וכן כולם. ועוד דהוו קצרות קצרות והוויין כברכת הפירות. והב"ד ב"י. ולפ"ז השומע קדיש או קדושה או ברכה בין ברכה לברכם בברכות הללו צריך לענות קדיש או קדושה או אמן אבל באמצע הברכה לא יענה כמש"ל סי ה' אות ד' דבברכות הקצרות לא יפסיק באמצען יעו"ש:

י) שם כששומע קול התרנגול יברך הנותן לשכוי בינה. רש"י פי' שכוי תרנגול דאיכא דוכתא דקרו לתרנגול שכוי כדאמרינן בר"ה דכ"ו ע"א. והרא"ש כתב דהלב נקרא שכוי בלשון המקרא דכתיב מי נתן לשכוי בינה והלב הוא המבין וע"י הלב אדם מבחין בין יום ובין לילה ומפני שהתרנגול מבין ג"כ וגם בערביא קורין לתרנגול שכוי תקנו ברכה זו לאומרה בשמיעת קול התרנגול עכ"ד והביאו הטור וב"י יעו"ש. ויש אומרים דלכך נתקן על התרנגול מפני שמבין אימת חצי הלילה ואימת חצי היום. עו"ת אות א' ובשער הכוונות דף ב' ע"א כתב דשכוי הוא גבריאל סוד הגבורה ובחצי הלילה נמשכת הארת הבינה בגבורה וזה מ"ש הנותן לשכוי בינה, ואז היא מתמתקת בסוד מש"ה ויבא לו יין וישת דארמי ביה מיא בסוד יין המשמח והוא סוד היום אבל הגבורה בעצמה הוא יין המשכר והוא סוד הלילה וזה מ"ש להבחין בין יום ובין לילה שהוא על ידי היין המשמח הנמשך מבינה הוא המבחין בין יום ובין לילה עכ"ל ועיין נה"ש דף י"ז ע"ג הנד"מ מ"ש בזה. ולפ"ז הדבר ברור דגם החרש מברך ברכה זו, וכ"כ הרב החסיד בן איש חי זלה"ה פ' וישב אות ד' יעו"ש, ועיין לקמן אות ן' וסי' מ"ז אות ל':