Kaf HaChaim on Orach Chaim 46:45 כף החיים על אורח חיים מ״ו:מ״ה

מה) אם בשעה שאמר בא"י היתה כוונתו לברך זוקף כפופים יסיים זוקף כפופים אע"ג דאז לא יוכל לברך מתיר אסורים, וכן בשלא עשני עבד ואשה וכיוצא בו ומכ"ש בשאר ברכות שלא יקפיד על הסדר אלא יסיים כמו שחשב בשעה שהזכיר השם, ח"א כלל ח' אות ה', מיהו לפי מ"ש הרב ז"ל בשער הכוונות דף א' ע"ג דכל הי"ח ברכות מן הנותן לשכוי עד סוף ברכת התורה כולם חייב האדם לסדרם ולברכם בכל יום אעפ"י שלא נתחייב בהם לפי שכולם הם רמוזים נפלאים אל אורות עליונים ואין לבטלם וכו' א"כ אין לבטל שום ברכה מפני חומרא זו שבשעה שהזכיר את השם היה דעתו על ברכה אחרת אלא אם היה בדעתו בשעה שהזכיר את השם לברך זוקף כפופים או שלא עשני אשה יכול לסיים מתיר אסורים או שלא עשני עכו"ם כדי שלא יפסיד ברכות הקודמות להם וכמ"ש מרן ז"ל בסי' ר"ט סעי' ח' בשם י"א על כה"ג דיצא וכ"כ המ"א שם סק"ב העיקר דיצא יעו"ש, ובכה"ג לא אמרינן סב"ל דעיקר סב"ל הוא דחיישינן שמא אינו צריך לאותו ברכה והויא ברכתו לבטלה ויש בה משום לא לא תשא וכו' אבל בכה"ג שהוא צריך לאותה ברכה ומסיים כהוגן רק כשהזכיר את השם היה דעתו על ברכה אחרת ליכא למיחש לזה בדיעבד כדי שלא להכניסו בספק ולבטל ממנו ברכות הקודמות להן, וכן פסק הרה"ג בן א"ח זלה"ה פ' וישב אות ז' וכתב שבספרו מקבציאל דחה דברי הח"א יעו"ש: