Kaf HaChaim on Orach Chaim 47:19 כף החיים על אורח חיים מ״ז:י״ט

יט) [סעיף ט'] י"א שאם הפסיק בין ברכת התורה ללימוד אין בכך כלום. והנכון שלא להפסיק וכו' הא' דכתב מרן ז"ל יש אומרים שאם הפסיק בין ברה"ת ללימודו אין בכך כלום היא סברת ר"י ורבינו יונה והמרדכי. אלא משום דמדברי הרמב"ם ז"ל פ"ז מהלכות תפלה משמע דבברכת התורה נמי צריך ללמוד מיד כעין שאר מצות שאינו מפסיק בין ברכתה לעשייתה כמ"ש כ"ז בב"י. לכן כתב מרן ז"ל כאן בש"ע דהנכון שלא להפסיק ביניהם וכו' ומשמע דדעת מרן ז"ל דאינו חושש לדברי הרמב"ם ז"ל אלא לכתחלה אבל בדיעבד אם בירך ברכת התורה ולא למד מיד א"צ לחזור ולברך כשלומד אח"כ. וכ"כ מט"י אות י"ד. מיהו הב"ח חולק ע"ז וכתב דגם דעת ר"י ורבינו יונה והמרדכי והרא"ש דצריך ללמוד מיד אחר ברה"ת כמו בשאר מצית ולא אמרו שא"צ ללמוד מיד אלא מפני שלומדים אחר ברה"ת פ' התמיד ומשנת איזהו מקומן וברייתא דברי ישמעאל אבל אם לא למד מיד לא פ' התמיד ולא משנת איזהו וכו' ולא ברכת כהנים צריך לחזור ולברך יעו"ש. והב"ד שכנה"ג בהגב"י אות ד', וא"ר אות ו'. וכן דעת הפר"ח באות ז' יעו"ש. וכ"כ ח"א כלל ט' אות ד'. אמנם דעת הלבוש כדברי מרן ז"ל. וכתב משפט צדק ח"ב סי' ס"ב מאמר דאיכא פלוגתא דרבוותא וברכות דרבנן מי יכניס עצמו לברך ברכה אחרת שהיא בספק ברכה לבטלה עכ"ד. והביאו כנה"ג בהגב"י. וכן דעת עו"ת אות ב. וכן נראה דעת ר"ז אות ז'. וכ"כ סידור בי"ע אות ט"ז. וכן יש להורות מאחר דספק ברכות להקל ובפרט שכן דעת מרן ז"ל: