Kaf HaChaim on Orach Chaim 47:5 כף החיים על אורח חיים מ״ז:ה׳

ה) [סעיף ג'] הכותב בדברי תורה אעפ"י שאינו קורא צריך לברך, עיין ט"ז סק"ב שהקשה על דין זה דמאי שנא מהרהור שפסק בסעי' שאחר זה דאין מברכין על ההרהור מטעם דלאו כדבור דמי כמ"ש ב"י בסוף סי' זה ובכתיבה נמי ליכא אלא הרהור וכו' וסיים ונראה לי דהך כותב בד"ת היינו שכותב או מעתיק ומכוין ללמוד דאז שפיר מברך אבל סופר שמעתיק ספר וכוונתו לעשות פעולה להרויח ממון אין לו לברך תחלה יעו"ש, וכ"כ המ"א סק"א אלא שסיים דאפילו בכותב דרך לימודו צ"ע דהא עכ"פ הרהור הוא יעו"ש, וכ"כ סו"ב אות ב', יד אהרן בהגב"י, מיהו הרב הלבוש בסעי' ד' כתב הטעם דהא דכותב מברך ואעפ"י שאינו קורא מפני שעושה מעשה בכתיבה, וכ"כ הפרמ"ג במש"ז אות ב' יעו"ש, ולפי"ז משמע דאפילו אינו מכוין ללמוד מה שהוא כותב חייב לברך מפני שהוא עושה מעשה בכתיבה, וכ"כ מט"י אות ב' דמסתמיות דברי הש"ע משמע דאין חילוק ובין הכותב לשם למוד ובין הכותב דרך העתק כדי להרויח שכר כדבור דמי וצריך לברך יעו"ש, והח"א כלל ט' אות י"א כתב הטעם משום דדרך הכותב להוציא מפיו מה שכותב ושמא יוציא מפיו בלא כוונה, וכתב דכ"ש בכותב ס"ת תפילין ומזוות דחייב להוציא מפיו דצריך לברך, וכ"כ אמ"ש כלל א' אות ב' דאסור לכתוב סת"ם עד שיברך ברה"ת משום דחייב להוציא מפיו מה שכותב יעו"ש, ולענין מעשה כדי להנצל מכל הספקות בין סופר הכותב סת"ם בין סופר המעתיק ספר דרך למודו או שכותב איזה ד"ת צריך לברך תחלה ברכת התורה ואח"כ קורא פ' ברכת כהנים כנהוג כדי שתהיה עיקר ברכתו על פ' ברכת כהנים ואח"כ כותב מה שרוצה לכתוב בד"ת. וכן יעשה מי ששומע ד"ת מאחרים שיברך ברה"ת ויקרא פ' כהנים ואח"כ ישמע מפני שיש פלוגתא בזה, עיין מחב"ר אות ד' וער"ה אות ב', אבל אם כותב איזה תיבות מפסוקים באגרת שלומים כדי לדבר צחות אין צריך כמ"ש הט"ז והמ"א שם. ועיין לעיל סי' מ"ו אות נ"ו, ועוד עיין לקמן אות ז':