Kaf HaChaim on Orach Chaim 51:35 כף החיים על אורח חיים נ״א:ל״ה

לה) שם הגהה. ואומרים פסוק ואנחנו נברך יה וכו' והטעם כתב הטור בשם רב עמרם כדי לשלשולי הללייה בתר הללויה. דכולהו פרשיות עד כל הנשמה תהלל יה אתינהו סוף פרקא הללויה. וריש פרקא הללויה. דהללויה דבתר תהלת ה' ידבר פי ריש פרקא הוא. משו"ה מוסיפין ואנחנו נברך יה עכ"ל. והב"ד ט"ז סק"ג. וב"י בשם הכלבו כתב הטעם לפי שאחז"ל כל האומר תהלה לדוד בכל יום מובטח לו שהוא בן העוה"ב לפיכך אחר שאמרנו תהלה לדוד אנו אומרים ואנחנו נברך יה מעתה ועד עולם כלומר שנזכה לאומרו לעוה"ב יעו"ש. ונ"מ בין הטעמים דלטעם ר"ע א"צ לאומרו כ"א בתהלה לדוד שבתוך ברכת ב"ש אבל אחר העמידה ובמנחה א"צ לאומרו כיון דלא שייך טעם כדי לשלשל הללויה וכו' אבל לטעם שכתב הכלבו צריך לאומרו בכל הג"פ ביום שאומרים תהלה לדוד וכן המנהג כמ"ש הכלבו. מ"א סק"ז ומחה"ש. וכן כתב מהרח"ו ז"ל בשער הכוו' דף י"ח ע"ב שהאר"י ז"ל היה נוהג לאומרו בכל פעם מג' זמנים הנז':