Kaf HaChaim on Orach Chaim 53:23 כף החיים על אורח חיים נ״ג:כ״ג

כג) כתבו הפוסקים שבכלל הדברים הצריכים למי שהוא ש"ץ שיהא מעביר על מדותיו כדאמרינן בש"ס (תענית כ"ה ע"ב) מעשה בר"א שירד לפני התיבה ולא נענה ירד ר"ע ואמר א"מ ונענה יצא בת קול ואמר לא מפני שזה גדול מזה אלא שזה מעביר על מדותיו וזה אינו מעביר על מדותיו. סו"ב אות ב' ש"ץ דע"א ע"ב. וגם שלא יהא חנף כמ"ש בסוטה (מ"א ע"ב) אר"א כל אדם שיש בו חנופה מביא אף לעולם שנאמר וחנפי לב ישימו אף ולא עוד אלא שאין תפלתו נשמעת שנאמר לא ישועו כי אסרם. וכתיב כי מה תקות חנף כי יבצע וכתיב הצעקתו ישמע אל כי תבוא עליו צרה. וכבר כתב מהר"י אבוהב כי אחת מהכתות של חנפים הוא אותם בני אדם העושים מע"ט כדי שיקבלו עליהם כבוד מבני אדם שזה הטינוף מקלקל כל עבודת האדם. כי המה בני אדם שמתפללים. ויש להם קול ערב והוא מהרהר בלבו בשעת התפלה. כמה קול ערב יש לו וכמה בני אדם נהנין ממנו ששומעין אותי, ש"ץ שם. וכן כתב סו"ב אות ה' ועיין בשער הקדושה למהרח"ו ז"ל ח"ב שער ד' שכתב דהמגלה מעשיו הטובים לפני בני אדם לא דיו שאינו מקבל עליהם שכר אלא כי ענוש יענש ג"כ יעו"ש. והבאתי דבריו בסה"ק בית יעקב דרוש עה"ת פ' ויקרא יעו"ש. ועוד עיין מזה מה שכתבתי בסה"ק עדות ביעקב בריש פ"ב דאבות יעו"ש: