Kaf HaChaim on Orach Chaim 56:11 כף החיים על אורח חיים נ״ו:י״א

יא) שם הגהה, ולא יפסוק בין יהא שמיה רבא למברך וכו' בענין יהא שמיה רבא יש מפרשים שם יה רבא שאנו מתפללים על שם יה שאינו שלם שיתגדל ויתקדש ושיחזור להיות שלם, ומה שאנחנו אומרים הקדיש בלשון תרגום יש אומרים מפני המלאכים שלא יתקנאו בנו שאנו משבחים שבח נאה כזה, ואם יבינו יקטרגו עלינו ע"כ אומרים אותו בלשון שלא יבינו שאינן מכירין ארמית, ור"י פי' הטעם לפי שהיו רגילין לומר אותו אחר הדרשה כדאיתא בשלהי סוטה אמאי קאי עלמא אסידרא דקדושה ואיהא שמיה רבא דאגדתא, והיו שם עמי הארץ שאינן מכירין אלא לשון ארמית שהוא לשונם לכן נהגו לאומרו בלשון שהכל מבינים בו. ולפ"ז יהיה כפשוטו שמיה רבא תרגום של שמו הגדול כמבואר כל זה בטור וב"י. ונפקא מינה בין שני הטעמים דלפי' הראשון שאנו מתפללים שיהא השם שלם צ"ל שמיה במפיק ה"א. ולפי' השני שיהא שמיה רבא הוא תרגום של שמו הגדול א"צ לומר במפיק ה"א. ועוד נפקא מינה דלפי' הא' אין להפסיק בין שמיה לרבא אבל בין רבא למברך לית לן בה. ולפי' השני אין להפסיק בין רבא למברך כמבואר בד"מ אות א'. ובל"ח פ"ג דברכות אות כ"א. וב"ח. ובאחרונים. מיהו המט"י אות א' כתב דגם לפי' השני צ"ל במפיק ה"א יעו"ש. וסיים שם הב"ח וז"ל וע"כ אין להפסיק כלל אלא יאמר יהא שמיה רבא מברך בנשימה אחת וגם יאמר שמיה במפיק ה"א דיוצא ידי חובת שני הפירושים עכ"ל. והביאו שכנה"ג בהגה"ט אות ג'. וכן כתב העט"ז וא"ר אות ה'. ומ"ש הפר"ח להכריע כפי' השני ממ"ש פ' לולב הגזול עיין ברכ"י אות ב' שכתב דאין ראיה משם ויוכל להתפרש כפי' הראשון יעו"ש, ודברי קבלת האר"י ז"ל מסכים לפי' הראשון שכתב בשער הכוונות בענין הקדיש דף ט"ו ע"ג ד"ה עוד וז"ל כי כבר ביארנו כי יתגדל ויתקדש יש ברם י"א אותיות כנגד י"א סממני הקטורת, וסוד הענין הוא כי שם הוי"ה נרמז בה ענין שני חבורים דאו"א וזו"ן בד' אותיותיה. והנה בזמן הגלות כביכול אין השם שלם ואינו נקרא אלא בשם י"ה כמ"ש כי יד על כס יה וכו' וז"ס מ"ש רז"ל אין השם שלם ואין הכסא שלם והוא לפי שחציו הראשון שהוא י"ה שהם או"א אין לקלי' אחיזה בהם ונשארים למעלה. אבל שני אותיות האחרונות ו"ה נאחזות הקלי' בהם ויש להם אותו הרוחניות שהם י"א סממני הקטורת הנמשך להם משם. והנה כוונת הקדיש הוא לחלק ולהסיר אותו הרוחניות שהם הי"א סממנים משם. וזה נעשה על ידי העלאת ב' אותיות ו"ה עד או"א שהם י"ה ואז יתחברו עמהם ועי"כ יתבטלו הקלי'. וזמ"ש יתגדל ויתקדש ש"ר פי' כי השם של י"ה הרמוז במילת שמיה ר"ל שם י"ה שהם או"א יהיו שם יה רבא וזה על ידי שנתחברו עם שני אותיות אחרונות ו"ה ועל ידי כן יהיה השם גדול ושלם כי בעוד שהאותיות אלו נפרדות זו מזו ח"ו אין השם שלם וגדול ולכן יתגדל שמו של י"ה ויעשה רבא עכ"ל. ועיין בע"ח שמ"ח פ"א. וכ"כ בפע"ח שער הקדישים פ"ו. סו"ב או' ד'. ש"ץ דפ"ב ע"א וע"ד. וכ"כ החיד"א במו"ב סי' ב' אות ל"ד וז"ל באמן יהא שמיה רבא יכוין שימחה זכר עמלק ואז שמו וכסאו יתברך שלם עכ"ל. ועיין פרמ"ג במכ"ז אות ג' וכף החיים להרח"פ סי' י"ג אות כ"ב: