Kaf HaChaim on Orach Chaim 56:33 כף החיים על אורח חיים נ״ו:ל״ג

לג) [סעיף ג'] העונים עד לעלמי עלמיא בלבד טועים הם וכו'. עיין ב"י שהביא מחלוקת בענין עניית הקדיש. כי יש אומרים צריך לענות עד דאמירן בעלמא כ"ח תיבות. די"א שעונים עד עלמי עלמיא כ"ח אותיות. ומהרי"א כתב שמאחר שיש מחלוקת בזה עד כמה מחויב לענות כשיפסוק בק"ש וברכותיה לענות קדיש לא יטנה אלא עד לעלמי עלמיא שאולי האחר הוי הפסק ואם לאו יש לי לענות עד דאמירן בעלמא. (וכ"כ מ"א סי' ס"ו סק"ו יעו"ש) וה"ר יוסף גיקאטלייא ז"ל כתב המפריד בין עלמיא ליתברך כאלו הפריד וקצץ במקום דליכא קיצוץ וא"צ להפריד אלא מדבק עלמיא ליתברך כאשר יעויין כ"ז בב"י. וכאן בש"ע פסק מרן ז"ל כה"ר יוסף גיקאטלייא ז"ל דאסור להפריד בין עלמיא ליתברך אבל לא גילה דעתו עד היכן חייב לענות. אמנם המ"א סק"ט כתב וז"ל משמע בב"י דצ"ל כל הנוסח של יתברך עד דאמירן בעלמא כ"ח תיבות וכ"כ בשל"ה עכ"ל. וכ"כ א"ר אות ט' וסו"ב אות ד' בשם של"ה שטועים העולם שמסיימים ביתברך אלא צ"ל עד ואמרו ולא אמרו בכלל והם כ"ח תיבות יעו"ש. והגם דהמ"א כתב שם דנראה לו מנהג הקדמונים עיקר שהיו אומרים עד יתברך בלבד וכו' כיעו"ש מ"מ כיון דלפי דברי האר"י ז"ל צריך לענות עד דאמירן בעלמא כמש"ל אות כ"ט הכי נקטינן ולא יש חילוק בין אם מפסיק לענות בק"ש וברכותיה למקום אחר והגם שיש שחלקו בזה הוא מפני שיש מחלוקת בדברי הפשטנים ועשו הכרעה אבל לפי דברי האר"י ז"ל לא יש חילוק אלה צריך לענות עד דאמירן בעלמא כנז"ל וכבר כתבנו לעיל סי' כ"ה אות ע"ה דכל דבר שלא נזכר בהדיא בתלמוד ונחלקו בו הפוסקים דברי הקבלה יכריע יעו"ש. וכיון דדברי קבלה לא עשו חילוק הלא אמרו לענות עד דאמירן בעלמא ונתנו טעם בסוד הכי נקטינן ואין לחלק בין ק"ש וברכותיה לשאר מקומות וכמש"ל אות כ"ט יעו"ש: