Kaf HaChaim on Orach Chaim 64:12 כף החיים על אורח חיים ס״ד:י״ב

יב) [סעיף ד'] היה עומד בוכתבתם ואינו יודע וכו' והא דלא קאמר בוקשרתם משום דיש הפרש דוקשרתם הא' הוא בקמ"ץ שהוא לשון יחיד והב' הוא בסגול שהוא לשין רבים. מ"א סק"ב וכ"כ הע"ז סק"ב. בשם מהר"ל מפארג אלא בכתב דעדיין קשה למה לא נקט בשבתך בביתך שהוא ג"כ ב"פ בב' הפרשיות ותירץ דאורחא דמילתא נקט לפי שאין דרך לטעות בתחלת פ' ראשונה או באמצעה דודאי יוכל להרגיש לפי הזמן שהתחיל לקרות אם הוא עדיין בפ' ראשונה או בפ"ב אבל כשהוא קיים בסיף פרשה א' שיש קצת זמן ארוך שפיר יוכל לטעות דשמא סיים פ"ב לכן נקט טעה בוכתבתם שהוא סוף פ' ראשונה עכ"ל. והביאו ש"צ דצ"ז ע"ב. וא"כ לפי דברי הט"ז אם טעה בשבתך בביתך ולא הרגיש לפי הזמן שהתחיל לקרות צריך לחזור לשבתך בביתך שפרשה א' והוא פשוע וכ"ז מיירי דוקא כשאין היכחה בדבר כגון שקורא ביחיד אבל הקורא עם הציבור וכשהגיע לוכתבתם נסתפק אם אותו שבפרשה א' או אותו שבשניה אם רואה שהש"ץ והצבור עומדים בוכתבתם שבשנייה או סמוך לו מלפניו או מלאחריו יאמר וכתבתם הב' דהא מסתמא קרא עד שם ואינו עומד עדיין בפרשה א' ורגליים לדבר איכא וכן לאידך גיסא אם התחיל למען ירבו ימיכם ורואה שהש"ץ עומד בוכתבתם שבפרשה א' או סמוך לו יחזור לוכתבתם שבראשונה דמוכח מילתא שטעה ולאו סרכיה נקיט ואזיל. וכל אדם יכול לשער זה בקריאתו. מאמ"ר או' ו' והביאו ש"ץ שם שע"ת או' ד' וכ"כ סידור בי"ע אות ג' בשם שו"ת שדה הארץ ח"ג חא"ח סי' ב'. וסיים ומיהו אם הוא עמוס בלשונו קצת ודאי דחוזר לוהיה אם שמוע אעפ"י שהציבור קורין למען ירבו יעו"ש: