Kaf HaChaim on Orach Chaim 68:4 כף החיים על אורח חיים ס״ח:ד׳

ד) שם הגהה. וי"א דאין איסור בדבר וכן נוהגים בכל המקומות וכו'. היינו מקומות האשכנזים. וכתב מהר"ם מינץ סי' פ"ז וז"ל ואני איני פורש מן הצבור מאחר שנהגו כך. אך כל היוצרות שאומר הקהל עם הש"ץ איני מתחיל הברכה בא"י אלהינו מ"ה יוצר אור של אור עולם באוצר חיים וכי' כמו שאומרים הקהל עם ש"ץ אלא אני מתחיל בלא ברכה אור ישע וכשמתחיל הש"ץ המאיר לארץ אז אני מתחיל הברכה בא"י אמ"ה יוצר אור ובורא חושך וכו' עכ"ל. והביאו כנה"ג בהגה"ט ומ"א סק"א. וכתב עליו המ"א שם וז"ל מיהו בססי' נ"ד כתב רמ"א דאסור להפסיק בין ישתבח ליוצר אור דבשלמא כשאומר אותו באמצע הברכה הוי מעין הברכה ועיין סי' קי"ט סעי' א' בהגה. מיהו בפסח שהחזנים מאריכים הרבה בניגונים מוטב לומר הפיוט קודם שיתחיל הברכה דהרוב הוי שלא מענין הברכה עכ"ל. והביאו א"ר אות א' סו"ב אות ב'. נמצא לפי דברי מהר"ם מינץ יותר טוב לומר הפיוטים קודם התחלת ברכת יוצר מלאמרם באמצע הברכה ולדברי המ"א הוא בהפך דאדרבא באמצע הברכה הוא יותר טוב מלהפסיק בין ישתבח ליוצר אלא רק בפסח שהחזנים מאריכים הרבה בניגונים והרוב הוי שלא מענין הברכה אז הוא יותר טוב להפסיק בין ישתבח ליוצר מלהפסיק באמצע הברכה, ומזה נשתרבב המנהג בערי ספרד שיש להם פיוטים בר"ה וביוה"כ קודם נשמת וקודם יוצר שאומרים אותם קודם ב"ש כדי שלא להפסיק בין ברכת ב"ש לישתבח ובין ישתבח ליוצר בדבר שאינו רגיל להיות שם כל השנה, ובמדרש בית אל יכב"ץ שבתוך עיר קדשנו ירושלם תובב"א אין אומרים אותם הפיוטים ככל אפילו קודם ב"ש לא אותם ולא זולתם, וגם המזמורים שמוסיפים ביוה"כ קודם ב"ש אין אומרים אותם ואפילו המזמור השייך לאותו יו"ט שנוהגים להוסיף אין אומרים אותם אלא דוקא המזמורים שאומרים ביום השבת אומרים אותם ביו"ט ור"ה ויוה"כ ולא זולתם. ויתבאר עוד לקמן בסי' קי"ב סעי' ב' בס"ד: