Kaf HaChaim on Orach Chaim 76:23 כף החיים על אורח חיים ע״ו:כ״ג

כג) [סעיף ה'] צואה בפי טבעת וכו' בני אדם שיש להם חולי הטחורים וזב מהם דם תמיד ואגב הדם יוצא ליחה סרוחה מעופשת ויש לו ריח רע אינם יכולים לקרות ק"ש ולא להתפלל ולא ללמוד תורה ולא לענות קדיש וכל דבר שבקדושה ולא לברך ברכת כהנים כל זמן שהליחה סרוחה שותת מהם. ואם אין שם ריח רע אם הדם או הלחה יוצא מהמעי יש לו תקנה ברחיצת מקום הזוהמא ואם הוא מפי הטבעת אין לו תקנה. ובמה יודע אם הוא מהמעי או מפי טבעת אם יוצא דרך דחייה בסירוגין הוי מן המעי ואם שותת ויורד תדיר מעצמו הוא מפי טבעת. כנה"ג בהגה"ט בשם הרדב"ז ח"ב סי' ל' והב"ד עו"ת אות ה' ומ"א סק"ח. סו"ב אות ג' א"ר סי' ע"ז אות א' חס"ל אות ה' והנה מ"ש הכנה"ג בשם הרדב"ז ח"ב סי' ל' והב"ד הפו' הנז' בתשו' שלפנינו היא בח"א סי' שט"ו וכתוב שם דאם הוא מפי הטבעת א"צ תקנה ויהיב טעמא התם דכיון שאין שם ריר ושותת תדיר מעצמו מורה שיש מכה בפי הטבעת ואין בה בית מיחוש דהוי כדם מכתו יעו"ש וכן הגיה היא"ף על דברי מ"א סק"ח. וכ"כ ר"ז או' ז' ובמראה המקומות אות ל"ג כתב דבמ"א הוא ט"ס יעו"ש וכ"כ פתה"ד אות ד' ועי"ש שכתב דלא כהזכ"ל אות ק' שהבין שזה תשו' אחרת והניח דברי הרדב"ז בצ"ע יעו"ש. וכ"כ קיצור ש"ע סי' ה' אות ג' ח"ע על מ"א סק"ח: