Kaf HaChaim on Orach Chaim 79:1 כף החיים על אורח חיים ע״ט:א׳

א) [סעיף א'] היתה צואת אדם מאחריו צריך להרחיק ד"א וכו' בטור כתב דריח רע שיש לו עיקר כגון צואת אדם מהרחת ואם היה מלאחריו צריך להרחיק ד"א וכו' ופי' הרשב"א דריח רע שיש לו עיקר היינו צואה מגולה והביאו ב"י וכתב עליו ופשוט הוא וכתב הפרישה אות א' דכוונתו כשמכוסה אפילו ריח שיש לו עיקר לא בעי לק"ש הרחקה אלא עד שיכלה הריח דכיון שמכוסה תו אין לו עיקר קרינן ליה וראיה מהפחה היוצאת מגופו שהיא ג"כ באה מצואה אלא שכיון שהצואה מכוסה בגופו אין לו עיקר קרינן ליה. וכ"כ ב"י בסוף סי' זה וז"ל בא"ח כתב בשם הרשב"א דריח רע שאין לו עיקר היינו צואה מכוסה עכ"ד. מיהו הרוקח ז"ל בסי' שכ"ג כתב וז"ל ריח רע שיש לו עיקר כגון צואה מכוסה וריח נודף מרחיק ד"א ממקום שפסק הריח ומתפלל עכ"ל והביאו א"ר אות יו"ד וכתב וכ"מ בכ"מ פ"ג מהלכות ק"ש דין י"ב בשם הר' מנוח וכ"מ ברמב"ם גופיה שם ורש"י וטור ושאר פוסקים דריח רע שאין לו עיקר הוא דוקא הפחה היוצא מגוף. וכן נראה בש"ע מדלא כתב דין זה דצואה מכוסה מיקרי שאין לו עיקר ולא הזכיר בסס"י זה אלא הפחה עכ"ל, וכ"כ בסי' ע"ו אות א' יעו"ש. וכ"כ ח"א כלל ג' אות כ"ב, וע"כ היכא דאפשר יש להחמיר ואין לקרות כנגד צואה מכוסה היוצא ממנה ריח אלא בהרחקת ד"א ממקום שכלה הריח ואם א"א אז יש לסמוך על דברי הרשב"א והפרישה שכתבו שא"צ להרחיק כ"א עד שיכלה הריח. ועוד עיין לקמן אות י"ט: