Kaf HaChaim on Orach Chaim 8:50 כף החיים על אורח חיים ח׳:נ׳

נ) [סעיף יג'] הלובש טלית קטן וכו' דהליכה מביתו לביהכ"נ חשיבא הפסק, הנה בדין זה רבו הדיעות, דזה שכתב מרן ז"ל הליכה מביתו לבית הכנסת חשיבא הפסק היא נתינת טעם על מ"ש הרא"ש והטור מי שרגיל להתעטף בבית הכנסת בטלית גדול צריך לברך עליו אעפ"י שבירך על טלית קטן שלבש כבר, אבל הב"ח כתב הטעם משום דמסתמא הפסיק בשיחה אבל אם ברי לו שלא הפסיק א"צ לברך שהרי דעתו היה מתחילה על טלית גדול והליכה לבית הכנסת לא הוי הפסק וכתב וכך הוא דעת מהרא"י בת"ה סי' מ"ה. וכ"כ עו"ת אות י"ז דהליכה לא הוי הפסק וכתב ודברי המחבר צ"ע. וכ"ה ט"ז ס"ק י"א דהליכה לא הוי הפסק אלא טעם הרא"ש והטור שהצריכו לברך שנית משום דבשעה שמברך על טלית קטן בביתו מניח תכף תפילין אח"כ כמ"ש סי' כ"ה סעי' ב' ואח"כ בביהכ"נ מניח טלית גדול וא"כ ברכת תפילין הוי הפסק בין טלית קטן לטלית גדול עי"ש. והביאו תפלה לדוד אות ל"א וכתב שכן משמע ממהר"י סג"ל סי' יוד עי"ש. והרב ברכת אברהם סי' קי"ז כתב דשינוי מקום שלובש טליתו במקום אחר הוי הפסק אעפ"י שלא הפסיק בשיחה עי"ש. והביאו כנה"ג בהגה"ט. וכ"כ מ"א ס"ק י"ז דהליכה הוי הפסק היינו משום שינוי מקום. וכ"כ נה"ש אות ג' ר"ז אות כ"ב. ובקו"א אות ה' והש"צ דף ל"ב ע"ד כתב וז"ל דההליכה חשיבה הפסק הם כ"ב אמה כמ"ש הרב המפ"ה סי' קס"ו דהליכה לחוד לא הוי הפסק אם לא שעסק בדברים אחרים או שח או מניח תפילין קודם הליכה לביהכ"נ עכ"ל. ועיין זר"א ח"א סי' ב' שכתב אף לדעת הרא"ש דס"ל דשיחה בין מצוה למצוה הוי הפסק היינו דוקא בשיחה בטילה אבל ברכה לא הוי הפסק והניח דברי הט"ז בצ"ע שכתב דברכת תפילין הוי הפסק עי"ש מה דשקיל וטרי בדברי הט"ז והמ"א יסיים ומדי מחלוקת לא יצאנו וזו הלכה העלה דאם בירך על טלית קטן בביתו על מצית ציצית חוזר ומברך בביהכ"נ על טלית גדול להתעטף דברנת על מצית ציצית אינו יוצא בה לטלית גדול שלובש בביהכ"נ דכל המשנה המטבע שטבעו חכמים בברכות אינו יוצא אבל ודאי אם לבש טלית קטן שיש בו שיעור בביתו ובירך להתעטף והלך אח"כ לביהכ"נ ולבש גדול לא יברך עליו כיון שלא הסיח דעתו עכ"ד. ולפי מ"ש לעיל אות כ' דאם ברך על טלית גדול על מצות ציצית דיצא א"כ הכא נמי אם לבש טלית קטן בביתו וברך עליו על מצות ציצית אינו יכול לחזור ולברך על טלית גדול בבית הכנסת אם לא הסיח דעתו, נמצינו למידים דלדעת הש"ץ הליכת נ"ב אמות הוי הפסק ולדעת בר"א ומ"א ודעמייהו שינוי מקום הוי הפסק ולדעת הב"ח דוקא שיחה הוי הפסק ולדעת הט"ז גם ברכת תפילין הוי הפסק אבל לדעת הזר"א ברכת תפילין לא הוי הפסק ולפי מ"ש לעיל אות מ"ח די"א שיחה בין מצוה למצוה לא הוי הפסק וסב"ל א"כ אינו יכול לברך אלא אם כן הסיח דעתו והגם שיש מן האחרונים ישבו קושיית הט"ז והחזיקו בדברי מר"ן ז"ל מ"מ מידי מחלוקת לא יצאנו כמ"ש הזר"א וקיי"ל סב"ל אפילו מיעוט נגד הרוב ואפי' כנגד מרן ז"ל כמ"ש הזכ"ל ח"א בה"ב אות ס' וח"ג אות ס':

נ) ונראה כדי להוציא עצמו מספק כשלובש טלית קטן בביתו יכוין שלא להוציא את טלית הגדול הלובש בבית הכנסת וכמ"ש מרן ז"ל בסי' קע"ד סעי' ד' וז"ל הלכך המבדיל קודם נטילה יכוין שלא להוציא יין שבתוך הסעודה עכ"ל עי"ש. וכ"כ הפר"ח ביו"ד סי' י"ט אוח ח' והביאו שע"ת אות י"ב. והגם שהתב"ש שם דחה דברי הפר"ח וכתב דלא מהני כוונה זו היינו דוקא בשחיטה משום שהם לפניו וכמ"ש הוא ז"ל אבל הכא כיון שבשעה שמברך על טלית קטן הטלית גדול אינו לפניו וגם איכא ספיקת הרבה כמש"ל י"ל גם התב"ש מודה ועיין שם בתב"ש ס"ק י"ז והביאו שע"ת שם שכתב דמוטב להכניס עצמו בספק גרם ברכה שא"צ מליכנס בספק שימנע מלברך על עשיית המצוה עי"ש וא"כ הכא נמי כיון דיש דס"ל דהליכת כ"ב אמות או שינוי מקום או לבישת תפילין הוי הפסק אם כן לדידהו אם לא יברך הרי נמנע מלברך על המצות על כן יותר טוב שיכוין בשעת שלובש טלית קטן שלא להוציא הגדול ולברך אח"כ בבית הכנסת, ועוד עיין בערך השלחן שכתב על דברי מרן הנז' בסי' קע"ד מכאן ראים למ"ש בסי' ח' דבמקום פלוגתא דרבוותא בספק ברכות יכוין שלא לצאת בברכה אחת ואין כאן חשש ברכה שא"צ כיון דעושה כן לאפוקי נפשיה מפלוגתא דלא כהרב שמלה חדשם ביו"ד סי' י"ט עי"ש, ועיין גם כן לרב חביב"א מהרי"ח נר"ו בס' רב פעלים ח"ב סי' ה' שנשאל במי שהולך לבית הכנסת בציצית ותפילין ומפני עוברים ושבים עשה לו טלית דק כדי שיניח אותו תחת הגלימה ולא יהיה נראה ובבואו לבית הכנסת לובש טלית הגדול וזה טלית הדק גם כן נשאר עליו אם יברך גם על טלית הגדול בבית הכנסת ופשט לו דיברך מטעם הסח הדעת וגם מטעם שיכוין בשעה שמברך טל טלית הדק שלא להוציא טלית הגדול יעו"ש: