Kaf HaChaim on Orach Chaim 80:1 כף החיים על אורח חיים פ׳:א׳

א) [סעיף א'] מי שבריא לו שאינו יכול לעמוד וכו' מוטב שיעבור זמן קריאת שמע וכו'. וכל זה דוקא כשאירע לו מקרה זה בלתי טהור בשביל שום מאכל שהזיק לו וכיוצא באופן שלערב בודאי יוכל להתפלל בגוף נקי. אבל אם יש לו חולי שמחמתו מוכרח להפיח בכל שעה יתפלל וכשיבא לו ההפחה ישתוק וימתין עד שיכלה הריח וחוזר ומתפלל ממקום שפסק. פר"ח והביאו י"א בהגה"ט. וכ"כ א"ר אות א' בשם תשו' הרמ"א סי' צ"ח. מאמ"ר אות א'. בי"ע אות כ"ח. פתה"ד אות א'. וה"ה דמותר לקרות ק"ש דלא אתי דרבנן ועקר ד"ת. מש"ז אות א'. וכ"כ הפתה"ד שם. אמנם מ"ש שם הפר"ח דאם שהה כדי לגמור את כולה מתחילת התפלה עד סופה צריך לחזור לראש כמ"ש בסי' ק"ד סעי' ה' כתב עליו המאמ"ר שם וז"ל יש לגמגם בו דהא כשנחזירהו לראש אין אנו מובטחים שלא יפיח וישהה כדי לגמור את כולה כיון שרגיל בכך הא למה זה דומה למה שנתבאר לקמן סי' ק"א דהאידנא אין להחזיר בשביל חסרון כוונה שאף בחזרה קרוב הוא שלא יכוין א"כ למה יחזור עכ"ל הטור ז"ל וה"נ דכותיה ובפרט מי שברור לו שאינו יכול להעמיד עצמו מלהפיח הרבה פעמים תכופים שאין לו לחזור כנ"ל ולמעשה צ"ע עכ"ל. ונראה דגם הפר"ח לא אמר בשהה כדי לגמור את כולה שחוזר לראש אלא ביודע בעצמו שאם יחזור פ"ב יכול להיות בלא שהייה כדי לגמור את כולה אבל אם יודע בעצמו שכך הוא דרכו תמיד שצריך לשהות בכדי לגמור את כולה גם הפר"ח יודה שא"צ לחזור לראש כיון שאין מועלת חזרתו כלום. ועיין לעיל סי' ע"ח אות א' בדין מי שמטפטף מי רגלים תמיד. ומש"ז בזה הסי' ובדברינו לסי' ל"ח אות ה' בד"ה מי לענין תפילין במי שאינו יכול להנצל מהפחה יעו"ש: