Kaf HaChaim on Orach Chaim 81:1 כף החיים על אורח חיים פ״א:א׳

א) [סעיף א'] קטן שהגיע לכלל שאחר כיוצא בו וכו'. ואעפ"י שעדיין לא אכל דגן כלל מעולם מרחיקין מצואתו ומי רגליו שכל שהגיע לכלל זה צואתו מסרחת. ב"י. לבוש. עו"ת אות א'. ט"ז סק"א. וסיים דדברי הב"ח אינם נראים כלל ופסק הש"ע ברור וקיים יעו"ש. וכ"כ הסו"ב במק"ח אות א' וה"ב. וכ"כ העו"ת שם דיש להחמיר כדברי המחבר. וכן הרב דוד עראמה בפי' להרמב"ם ז"ל מסיק כדברי מרן ז"ל יעו"ש. והביאו המאמ"ר אות ב'. וכ"כ החס"ל אות א'. קיצור ש"ע סי' ה' אות ה'. מיהו השכנה"ג בהגב"י אות ב' הביא דברי הב"ח שכתב דאם לא אכל כזית דגן או אפילו אכל וידוע דצואה זו אינה מאכילת דגן אין מרחיקין ומשמע שמסכים לדבריו. וכן דעת הא"ר אות ד' וכתב שכ"פ הנ"ץ. והפר"ח כתב לענין הלכה דלכתחלה יש לחוש לדברי המחבר דכל קטן שהגיע לכלל שאחר כיוצא בו יכול לאכול דגן צריך להרחיק מצואתו. ובדיעבד אם קרא או התפלל יצא י"ח וא"צ לחזור ולקרות יעו"ש. והסכים לדבריו המחב"ר אות ב' והביאו סידור בי"ע אות כ"ט (אמנם מ"ש שם הבי"ע באות ל' דברי הב"ח הוא תימה דהיאך אחר שהביא דברי מרן ז"ל והפר"ח באות כ"ט חזר בו באות ל' להביא דברי הב"ח שהם נגד דברי מרן והפר"ח ז"ל וצ"ע). שע"ת אות א' וכ"כ החס"ל שם. ועיין ביו"ד סי' רס"ה סעי' ח' בהגהה שמשמע דטוב וישר להרחיק מצואת קטן אפילו בן שמנה ימים והביאו מ"א בזה הסי' סק"א. ח"א כלל ג' אות ח' וכ"כ החס"ל שם. קיצור ש"ע שם. ושמנה ימים לאו דוקא אלא אפילו לבן יום א' יש ליזהר כמ"ש ר"ז אות ב':