Kaf HaChaim on Orach Chaim 84:4 כף החיים על אורח חיים פ״ד:ד׳

ד) שם ובאמצעו שקצת העומדים שם לבושים וקצת ערומים וכו'. כתב הרב מנוח וז"ל דכיון דאיסור מרחץ מפני שעומדים שם ערומים ה"ה להני מקואות שטובלין בהם אנשים אסור לברך או לקרות בתוכן. ולא מסתבר דעיקר איסור המרחץ אינו אלא משום איסור זוהמא והבלא דאית ביה ע"י שתשמישו בחמין אבל הני מקואות שהמים שלהם צוננים ליכא זוהמא ומותר. וצ"ע דהא לענין מזוזה בית הטבילה כבית המרחץ עכ"ל. והביאו כ"מ בהלכות ק"ש פ"ג דין ג'. והנה מ"ש וצ"ע דהא לענין מזוזה בית הטבילה כבית המרחץ רצונו להקשות דהיאך אנו אומרים דמברכין בבית המקוה צונן כיון דלענין מזוזה הוא שוה לבית המרחץ כיון דשניהם פטורים ממזווה כמ"ש ביו"ד סי' רפ"ו סעי' ד' יעו"ש. ואמנם קושיא זו כבר היא מתורצת בדברי מרן ז"ל שם שכתב לפי שאינם עשויים לדירת כבוד. וכן תירץ הפר"ח בסי' פ"ה יעו"ש. והמ"א סי' מ"ה סק"ב תירץ מפני שאסור לעמוד לפני ה' כשהוא ערום יעו"ש. וכ"כ מר"ן ז"ל ביו"ד סי' ר' דאשה מברכת בבית הטבילה יעו"ש וכ"כ הפר"ח סס"י פ"ה, מ"א סי' מ"ה סק"ב. ר"ז שם אות ג'. מחב"ר בזה הסי' אות א' וכ"כ מהרח"ו ז"ל בשער הכוונות דרוש ו' דציצית שראה להאר"י ז"ל שהיה מברך ברכת להתעטף כשהיה בבית הטבילה יעו"ש. מיהו עיין להט"ז סק"ב שכתב דבית הטבילה יש לו ממש דין בית אמצעי של המרחץ דקצתם לבושים ולכתחלה אין לברך שם שום ברכה רק ברכת הטבילה שהיא הכרחית שם שהיא שייכא לטבילה שא"א בענין אחר אבל במים מותר בכל הברכות כמ"ש לענין ק"ש בסי' ע"ד דמותר בעכורים או בצלולים אם אין לבו תוך המים עכ"ד. והב"ד הסו"ב אות א'. ומאמ"ר אות א'. ואמנם עיין בית יהודה שם ובנה"ש מ"ש על דברו הט"ז. וע"כ לענין הלכה נראה כמ"ש החיד"א בברכ"י סי' פ"ה אות יו"ד וז"ל דין המקוה נסתפק בו רבינו מנוח הביאו מרן ז"ל בכ"מ פ"ג. והאחרונים האריכו בזה הט"ז וי"א לעיל סי' פ"ד ומ"א לעיל סי' מ"ה והפר"ח בסי' זה והד"מ ח"א א"ח סי' ט'. ואשר אני אחזה בעניותי לענין דינא דמקוה שאין פתחו פתוח לבית הפנימי של המרחץ דלא נפיש הבליה וזוהמיה אם הוא עומד יחידי שם או אפילו שיש אחרים לבושים שרי ליה לקרות ולברך וכמ"ש הפר"ח וכן נוטה דעת הרב מג"א ואם אחרים אתו עומדים דינו כבית אמצעי כמ"ש הט"ז. וכשיפשוט בגדיו והוא ערום או שיש אחרים ערומים אם בידו כתבי הקודש כמו שנוהגים קצת להוליך קלף עם שמות צריך לכסותו דאסור לעמוד בפני ה' ערום וזהו טעם הרמב"ם בההיא תשובה דרוקם פסוקים בטלית שהביא המ"א ונדפסה בס' פאר הדור סי' ז' ול"ק מינה לפר"ח כמו שהקשה היד אהרן ודו"ק בדברי המג"א. וכשהוא עומד במים אם הם עכורים וראשי לחוץ שרי לומר פסוקים. ואם צלולים דלבו רואה מותר להרהר וכמ"ש בשבת דק"ן. ואם בני אדם שם ערומים אף דערותן מכוסה אלא דאיכא לתא דמרחץ הא נמי שרי כמ"ש מור"ם לעיל סי' פ"ד דשרי להרהר בבית אמצעי. וביש בני אדם ערומים שם יש להחמיר מלומר פסוקים וי"ג מדות דאינו מוכרח ותיסגי בהרהור עכ"ל. ועוד עיין בדברינו לעיל ססי' מ"ה מ"ש שם בס"ד: