Kaf HaChaim on Orach Chaim 92:8 כף החיים על אורח חיים צ״ב:ח׳

ח) [סעיף ב'] הגה, ודוקא שאינו מתאוה כ"כ וכו' אלא שמתאוה שאינו יכול לעמוד עצמו עד פרסה, ד"מ או' א. אבל המ"א סק"ב הקשה על מור"ם ז"ל דהרי בהרשב"א סי' קל"א כתוב דדי כשיכול לעמוד על עצמו עד שיסיים ואין לך זמן קצר מזה וכתב דיש לסמוך על הרשב"א ובצבור אף ת"ה מודה דשרי כמ"ש סי' ק"נ דגדול כבוד הבריות דדוחה לאו דלא תסור, ואף ביחיד יש לסמוך ארשב"א דשרי דכתב הסמ"ג דאסור להפסיק בתפלתו אם לא מפני חשש סכנת נפשות ק"ו מפני איסור דרבנן דהם אמרו והם אמרו יעו"ש וכ"כ א"ר או' ד' דמשום דבל תשקצו אינו אלא איסור דרבנן לא מחייבינן להפסיק בתפלה שזה נמי איסורא הוא יעו"ש, וכ"כ האחרונים דאם נתעורר לו באמצע תפלתו בין לגדולים בין לקטנים אין להפסיק אם יכול לעצור עצמו עד שיגמור י"ח, ח"א כלל כ"ה או' ב' ר"ז או' ב' בי"ע או' ל"ז, שת"ז או' ד' בן א"ח פ' משפטים או' ג':

ח) ואם אינו יכול להעמיד עצמו יפסיק לגדולים אבל לקטנים לא יפסיק ואפי' מים שותתין על ברכיו ממתין עד שיכלו המים וחוזר לתפלתו וא"צ להרחיק כמ"ש בסי' ע"ח, ר"ז שם, ואם יש לו מי רגלים הרבה בענין שירדו בקרקע ויש שם בני אדם שמתבייש מהם נ"ל שיפסיק לילך למקום אחר להטיל מים ואח"כ חוזר למקומו ומסיים תפלתו דגדול כבוד הבריות, אלא שלא יפסיק בדיבור וגם ברכת אשר יצר לא יברך כ"א אחר שיסיים תפלתו: