Kaf HaChaim on Orach Chaim 94:15 כף החיים על אורח חיים צ״ד:ט״ו

טו) [סעיף ד'] היה רוכב על החמור א"צ לירד ולהתפלל אפי' אם יש לו וכו' מפני שאם יאחר דרכו לא תהא דעתו מיושבת עליו ולא יוכל לכוין בתפלתו, לבוש, ומשמע הא אם קדם הוא את השיירא ועבר אותה וצריך להמתין להם אם יש לו מי שיאחז בהמתו ירד שהרי אינו קשה בעיניו עיכוב הדרך דבין כך ובין כך צריך הוא להמתין, וכ"כ המ"א סק"ו וכתב וכ"ש כשמהלך ברגליו, וכ"כ א"ר או' ה' ר"ז או' ה' חס"ל או' ה' שת"ז או' י"א, וזהו לפי מ"ש ב"י בשם רש"י והרא"ש אבל בשם רביני יונה כתב הטעם מפני שבירידה ובעליה תתבלבל מתשבתו ולא יוכל לכוין, וכתב עליו ב"י ולפי טעם זה אעפ"י שהוא צריך להתעכב ולהמתין השיירא לא ירד עכ"ד, וכתב א"ר שם דמש"ע אין הכרע אבל הפרמ"ג בא"א או' ו' כתב דמש"ע משמע דלא ס"ל כהר"י וכ"כ היפ"ל או' ה' יעו"ש, ולי נראה דגם להר"י שכתב הטעם מפני שבעלייה וירידה תתבלבל דעתו וכו' היינו דוקא אם יש חשש שקודם שיגמור תפלתו יגיעו השיירא אצלו וצריך לרכוב כדי לילך עמהם אבל אם יודע בודאי שלא יבואו אצלו כ"א אחר שיגמור תפלתו גם להר"י ירד ויתפלל דכיון שלא יש ירידה ועליה בתוך התפלה וגם מתאמת אצלו שלא יבא השיירא בתוך התפלה לא תתבלבל דעתו, ונראה שזהו כוונת מרן ז"ל שכתב והכל לפי הדרך וכו' ודו"ק, וכל זה ברכוב אבל במהלך ברגליו וקדם השיירא יעמוד ויתפלל דבזה לא יש בלבול דאף אם יבואו בתוך התפלה ילך עמהם כיון דלא יש עלייה וירידה: