Kaf HaChaim on Orach Chaim 99:13 כף החיים על אורח חיים צ״ט:י״ג

יג) שם בהגהה, אבל שאר ברכות יכול לברך אעפ"י שהוא שכור וכ"כ התו' בברכות דף ל"א ע"ב ד"ה מכאן ששכור וכו' והרא"ש פ' אין עומדין ול"ח שם. וכ"כ הלבוש, ב"ח, עט"ז או' א' שכגה"ג הגב"י או' ה' ט"ז סי' קפ"ה סק"א, סו"ב במק"ח או' א' א"ר שם, ברכ"י או' ב' ר"ז או' א' וכ"כ בזוהר פ' תרומה דף קנ"ג ע"ב, וכן פסק מרן ז"ל לקמן סי' קפ"ה סעי' ד' לגבי ברה"מ, ומילתא דפשיטא היא דאין לחלק בין ברה"מ לשאר ברכות דכיון דברה"מ שהיא דאורייתא שכור מברך כ"ש שאר ברכות שהם מדרבנן ודלא כהנו"ש או' ב, שרצה לחלק בזה ותמה על מור"ם ז"ל וכתב דמרן ז"ל לא ס"ל הכי דליתא והוא הפך מור"ם ולביש ול"ח וב"ח ועט"ז ושכנה"ג וט"ז וסו"ב וא"ר וברכ"י ור"ז דכולהו ס"ל דלא יש חילוק בין ברה"מ לשאר ברכות כנז' ומה שיש מקשים מדברי התו' פ' הדר בעירובין דס"ד ע"א דשם נסתפקו בשכור אם יכול לברך ברה"מ ושאר ברכות לדברי התו' בפ' אין עומדין בברכות שם דשם פשיטה להו דיכול לברך זה אינה קושיא דאפשר שהם תוספות אחרים, ואח"כ ראיתי שכ"כ החיד"א בשם הגדולים במע' הספרים ערך ת' או' ך' וז"ל אין להקשות מתו' שבמסכתא זו לתו' שבמסכתא אחרת אלא כאשר שני המקומות הם בשם ר"י או בשם ר"ת וכיוצא אבל כששני המקומות הם בסתם אין להקשות, דאין מופת חותך דמחבר אחד חיבר תו' השני המקומות, אמנם כששני המקומות הם בתו' מסכתא אחת אז היא קושיא וטעונה תירוץ, וזה פשוט עכ"ל, וכבר כתבנו דדעת הפו' כדברי תו' פ' אין עומדין וכן סתם מרן ז"ל בסי' קפ"ה סעי' ד' ומה שהביא מרן ז"ל בסי' קפ"ה סעי' ה' סברת התו' פ' הדר שנסתפקו בזה הוא כדי לחוש לה לכתתלה שלא יביא האדם עצמו לידי כך לשתות הרבה ולברך כשהוא שכיר כי כן דרך מרן ז"ל כשיש ב' הברות סברה הנראית לו להל' כותב אותה בסתם וסברה האחרת כותב אותה בשם יש אומרים כמבואר בדברינו לעיל סי' י"ג או' ז' והכי נמי סברת התו' פ' אין עומדין כתב אותה בסתם להלכה מפני שכן נראה פשט דברי הירושלמי וסברת תו' פ' הדר כתב אותה בשמם כמו שהיא כדי לחוש לה לכתחלה, וכ"ז כשלא הגיע לשכרותו של לוט אבל אם הגיע לשכרותו של לוט כיון דפטור מכל המצות אם קרא ובירך לא מיפטר בכך שהרי פטור היה באותה שעה וחייב לחזור ולקרות ולברך, פר"ח סוף או' א' וכ"כ הפרמ"ג בא"א או' ג':