Kaf HaChaim on Yoreh Deah 1:239 כף החיים על יורה דעה א׳:רל״ט

רלט) שם. עד א' בהכחשה לאו כלום הוא. והטעם לזה דכ"מ שהאמינה תורה לעד א' הוי כשנים ט"ז ס"ק כ"ג. אמנם רש"ל שם חולק וכתב דדוקא בעדות אשה אמרינן שהוא כשנים אבל בשאר איסורים הוה חד לגבי חד בהכחשה ובהמה בחייה בחזקת איסור עומדת ע"כ בהמה זו אסורה לכל ישראל יעו"ש. וכ"פ בתשו' מהריב"ל שם. ב"ח. ט"ז שם. כנה"ג בהגב"י או' צ"ב. פר"ח או' מ"א. בל"י או' ל' שמ"ח שם. שו"ג או' נ"ב. וכן העלה החק"ל חי"ד סי' קצ"ג דיש להחמיר יעוש"ב. והב"ד זב"צ או' ק"ך. ונראה שלא נחלקו אלא אם לפי דברי המכחיש היתה השחיטה שלא כהוגן ממש והיתה אסורה מה"ת אבל אם גם דברי המכחיש היתה שלא כהוגן משום חומרא כגון שהייה פחות מכשיעור או שהיא בסוף השחיטה שכבר נשחטו רוב הסימנין וכדומה לזה ודאי השוחט נאמן. ועוד נראה לחלק בין אם זה שמכחישו אומר שחטת שלא כהוגן א"כ הוא מעיד על הבהמה זו שלא נשחטה כדת יש להחמיר אבל אם השוחט אומר בשעה פלונית שחטתי בהמה זו ועד א' מכחישו ואומר לא שחטת בהמה זו כי כל שעה פלונית לא זזה ידי מידך הראשון נאמן כי על גוף השחיטה לא הוכחש ואולי שחטה אחר או הוא בשעה אחרת ואף שהוא אומר ששחטה בשעה זו ועל זה הוכחש מ"מ המכחיש אינו רק א' ועל גוף השחיטה הוא חשוב כשנים. דגמ"ר. יא"פ. פ"ת או' כ"א.