Kaf HaChaim on Yoreh Deah 1:67 כף החיים על יורה דעה א׳:ס״ז

סז) שם בהגה. ואם בדקו איזה שוחט וכו' אין מטריפין למפרע וכו' הט"ז סק"ו והפר"ח או' ט' חלקו על דברי הרמ"א הנז' ואסרו למפרע כל מה ששחט וגם הכלים שנתבשל בהם הבשר יעו"ש. אבל הב"ח בתשו' סי' א' והש"ך בנה"כ וש"י ובית ישראל ובית יעקב חולקין על הט"ז והפר"ח. והב"ד הבל"י או' ז' וכתב ולכן אין להחמיר בהפ"מ ומכ"ש שלא לאסור הכלים. והכרתי או' י"ג לחלק יצא דאם שכח ה"ש יש להקל אבל אם שכח להרגיש פגימת הסכין בזו יש להורות כט"ז ולאסור למפרע אף בנטל קבלה יעו"ש. והשו"ג או' י"ב כתב דלענין מעשה כיון דהדבר תלוי במחלוקת האחרונים הכל לפי ראות עיני הדיין אם זה השוחט נטל קבלה מאדם גדול דמסתמא לא נתן לו הקבלה אם לא היה בקי ומומחה אמרינן השתא הוא דאתרע ואם השוחט הראשון שנתן לזה קבלה גם הוא ע"ה ובחזקת שאינו אומן בקי יש לפסול אותו מעיקרא כמ"ש הפר"ח יעו"ש והרב זב"צ או' כ"ה כתב ואנחנו מנהגינו כס' רמ"א ז"ל דלא אסרינן למפרע אבל כל מה ששחט ובדק באותה שחיטה עצמה או אותה בדיקה עצמה שנמצא בה אינו יודע מטריפין הכל עכ"ל ומשמע דאינו מחלק בין הפ"מ להפסד מועט ובין אם שכח ה"ש או בדיקת הסכין דבכל ענין אין לאסור למפרע ומ"מ נראה דיש לחוש לדברי !השוג שכתב דאם השוחט הראשון שנתן לו קבלה אינו בקי יש לפסול אותו מעיקרא דכיון דיסוד שלו רעוע נראה דבהדיא שמתחלה היה כך.