Kaf HaChaim on Yoreh Deah 15:13 כף החיים על יורה דעה ט״ו:י״ג

יג) וכתב מהריק"ש שמעתי מפי בקיאין שכל שגדלו שיניה בידוע שעברו עליה ז' ימים שלמים עכ"ל והב"ד הפר"ח או' ה' וכתב וגם אני שמעתי כן. וכ"כ הער"ה או' ה' בשם המאירי דכל שיש לו ז' שינים יש לו ז' ימים דכל יום מתוספת לו שן א' עכ"ד. ועוד שמעתי לבדוק בקרנים שכל שאינם רכים עדיין שיכול לתחוב בהם הצפורן אלא שהם קשים וחדודים בידוע שעברו עליהם ז' ימים שלמים ולמעשה צריך לבדוק בשינים ובקרנים אם גדלו השינים והקרנים קשים וחדודים סמכינן עלייהו להתירם הא לאו הכי אין ראוי להתירם כלל. פר"ח שה. לה"פ או' ה' בל"י או' ה' כריתי או' ט' וכ"כ השמ"ח או' ה' אלא שכתב דזהו בגדיים אבל בעגלים די ביש קרנים יעו"ש ובתב"ש או' י"ח. וכ"כ חכ"א כלל ד' או' ג' דבעגלים די ביש קרנים. והכנה"ג בהגב"י או' ה' כתב ששמע מפי שוחט מומחה ששמע מפי רבו מומחה דלהכיר הולד אם הוא בן ח' ימים או פחות יבדוק בראש הגוייה אם הוא אדום פחות מח' ימים ואם הוא לבן יותר מח' ימים וכתב שבדק ומצא כן. והשו"ג או' ז' כתב דמנהגם לבדוק בטבור כל שנתייבש אעפ"י שלא נפל עברו עליו ז' ימים יעו"ש. והער"ה או' ה' כתב בשם המאירי דכל זמן שתולה טיבורו אינו בן ז' אמנם הפר"ת בסוף הסי' כתב דאין לסמוך על הטבעיים והבקיאים בזה הגם דהויא מלתא דרבנן ולא שרינן לה בנמצא בשינים ולא בקרנים חזקים ולא בראש הגוייה לבן והגם דהוו כולהו סימנים מידי ספיקא לא נפיק ואסור עד ח' ימים יעו"ש. וכ"כ בתשו' בית אפרים חי"ד סי' ג' שאין לסמוך על שום סי' מהסמינים ונתן טעם כי הטבעיות משתנות לפי הזמן ולפי הארצות ובין אם העגל חלש או בריא יעו"ש וכ"כ באהל יצחק בז"ת שלו או' י"ד והב"ד בעשרון או' ו' יעו"ש. מיהו בתשו' חת"ס חי"ד סי' י"ז כתב להורות להלכה בנידון העגלים או שאר בהמה דקה הנקנים ע"י סי' דיהיב מהריק"ש שהביא הפר"ח והסכים על ידו התב"ש וכתב עוד הגם כי הפר"ת פקפק עליהם מ"מ נהוג עלמא כתלת סבי ועכ"פ בצירוף מסל"ת של עכו"ם שאינו מתכוין להשביח מקחו יש לסמוך אי איכא תרי סימנים ביחד עם מסל"ת יעו"ש. והב"ד פ"ת או' ה' אבל על נפילת טבור אין לסמוך כ"כ התב"ש שם. וכן הסכים בתשו' חת"ס שם סי' ט"ז. והב"ד הפ"ת שם. נמצא דדבר זה בפלוגתא שניא וע"כ יש לילך בזה כפי מנהג אותו אותו מקום ואם מנהג אותו מקום שאינו מוציא ח' שינים או קרנים עד אחר ח' ימים יש לסמוך ע"ז ואם לאו אין לסמוך עד שישהה אצלו ח' ימים ויש לשאול ע"ז מן היהודים בעלי בקר וצאן של המקום ההוא. ולענין בדיקת השינים היינו התחתונים אבל עליונים לא יש לבהמה טהורה כמ"ש לקמן סי' ע"ט יעו"ש. וה"ד שינים אין להם בלחי העליון אבל מכתשות יש להם בין בלחי העליון בין בלחי התחתון כנודע. ועיין לקמן סי' ט"ז או' כ"ה.