Kaf HaChaim on Yoreh Deah 28:96 כף החיים על יורה דעה כ״ח:צ״ו

צו) מעשה באחד ששחט לחולה בשבת ויצא בושט חוט א' ונחתך שהמנהג לאסור משום שהייה כמ"ש לעיל סי' כ"ג וכיון שראה השוחט שנאסר העוף הביא אחר ושחט לחולה וכששמענו זה אמרנו לו שעשה שלא כדין כיון דלדעת הש"ע שם ודעמיה מותר ואין אוסרים אותו אלא משום מנהג כס' ההגה שם וצריך כפרה שעשה חילול שבת. וכן בכל דבר שאסור בשחיטה משום מחלוקת ונוהגין בו איסור כס' המחמירין אם אירע בשחיטה לחולה בשבת סמכינן אמתירין ואין שוחטין לו אחר כגון שהייה בעוף ששהה מעט ולא יש בה שיעור שיגביה הבהמה וירביצנה או שהיה דרסה וחלדה במיעוט בתרא שכתב הש"ע דבשעת הדחק יש להקל וכן אם נמצאת הסכין פגומה אחר שחיטה שהפיסול מחמת ספק שמא בעור נפגמה כמ"ש לקמן סעי' ך' וכיוצא באלו אין שוחטין אחר כי מחמת איסור סקילה דשבת יש להקל. ונוהגין השוחטים שאין בודקים הסכין לאחר שחיטה כששוחטין לחולה בשבת. זב"צ או' ע"ז. וכן אם נצרך לשחוט לו בהמה כל איסור טרפות שימצא בריאה שהוא מחמת חומרא או ספק אין לשחוט לו אחרת. ולכן צריך השוחט להיות בקי בדינים איזהו מדינא ואיזהו משום ספק פלוגתא ואיזהו משום חומרא. וכ"ז שאמרנו שאין לשחוט לו אחרת אינו מותר לאכול ממנה החולה אלא רק בשבת אבל במו"ש אסור כיון שלא התרנו אלא משום חומרא דשבת דאיסורו בסקילה. ועיין לקמן ססי' קי"ג בהגה ובדברינו לשם בס"ד.