Kaf HaChaim on Yoreh Deah 36:234 כף החיים על יורה דעה ל״ו:רל״ד

רלד) שם. צמקה כולה וכו' ופי' דצמקה אינו כמו יבשה דסעי' הקודם דביבשה אפי' במקצתה טרפה אלא צמקה היינו קרוב ליבשה כמ"ש הרמב"ם ע"כ בעינן דוקא כולה. ט"ז סק"ך. וכ"כ הש"ך ס"ק כ"ט דבצמקה בעינן דוקא כולה והשיג על הב"ח דמטריף אף בצמקה מקצתה יעו"ש. וכ"כ כנה"ג בהגב"י או' צ"ג. פר"ח או' ל"ג. לה"פ או' ל"ט. בל"י או' ל"ד. פליתי או' י"ג. שמ"ח או' ל"ג וכתב הטעם משום דאין סופה להתקלקל יותר. שה"מ או' ל"ה. חכ"א כלל יו"ד או' ט"ז. ענ"ה סי' ט"ו או' כ"ב. זב"ת או' נ"ט. פת"ב או קס"ט. ביא"ב בשפ"ז או' ל"א. בי"צ חלק ט' או' ו' מז"ה סי' כ"ט או' א' אי"צ סי' כ"ד או' ה' קומץ כלל י"ט או' א' זב"ר סי' ט' או' ח' מנ"י ענף י"ג או' י"ג. ומשמע דבצמקה קצת כשרה בלא בדיקה. מיהו השו"ג סוף או' מ"ד כתב דהמנהג אפי' צמקה כל שהוא נפחינן אותה עד שתעלה שם הקרום כשאר הריאה. וכ"כ סוף או' מ"ו דאם עולה קרום בנפיחה יצאה מכל הספיקות וכשרה ואם לאו אפי' צמקה משהו טרפה מדין מקום אטום עכ"ד. ונראה דמ"ש וכ"ה המנהג היינו מנהג מקומו דהא כל האחרונים הנז' לא ס"ל הכי וע"כ יש לחוש לדבריו היכא דאפשר אבל בשעת הדחק ובהפ"מ יש להכשיר כדברי הש"ע והאחרונים. ועיין לקמן או' רמ"ג.