Kaf HaChaim on Yoreh Deah 69:214 כף החיים על יורה דעה ס״ט:רי״ד

ריד) וכן בשר ששרוהו במים ולפי שהיה קרירות גדול נקרש הבשר עם המים ונעשה קרח אם שהה כך ג"י בתוך הקרח פשוט דיש לאסור לבשל מכח ממ"נ דאם חשבינן הקרח כמים ממש א"כ הוה כבשר שנשרה במים מעל"ע קודם מליחה שמבליע דם ואי לא הוה כמים א"כ הוי כבשר ששהה ג"י בלא הדחה ומליחה שנתקשה הדם בתוכו. אבל מטעם כבישה ודאי דאין לאסור דלא שייך כבישה אלא בדבר לח משא"כ בקרח שהוא יבש. מנ"י בתשו' שבסוף תו"ח סי' י"ד יעו"ש. והבל"י או' יו"ד השיגו דנעלם ממנו מ"ש הא"ז באו"ח סי' ש"ך או' ז' בשר שנכבש במים שנגלד מעל"ע דהוי כבוש. והשפ"ד או' ס' עמד על זה והביא דברי הא"ז וגם דברי הא"ר לשם או' י"ב דמשמע דלא ברירא ליה ומסיק דגם אם נכבש בקרח מעל"ע יש להחמיר ואין להתירו כ"א לצלי יעו"ש והב"ד המחב"ר או' ל"ה. נמצא דאם שהה ג"י בתוך הקרח לכ"ע אין להתיר בבישול ממ"נ כ"א לצלי ובשהה מעל"ע בקרח או פחות מג"י אין להתיר בבישול כ"א לצלי הוא מצד חומרא משום דלא ברירא מילתא וע"כ נראה דבכה"ג שהוא חומרא משום דלא ברירא מילתא יכול לבשלו אחר צלייה אפי' לכתחלה. וכ"ז הוא אם נכסה בקרח מלמעלה ומלמטה כמ"ש באו' הקודם ובאו' זה אבל אם הניחו אצל הקרח או על הקרח וגלוי משאר צדדין כדי שיקח קרירות ולא יסריח לכ"ע לא הוי כבוש ואין לאסור בבישול כ"א בשהה ג"י בלא הדחה כשאר בשר.