Meiri on Avodah Zarah 17 מאירי על עבודה זרה י״ז

אתנן זונה אסור לעשות ממנו דבר אף לבדק הבית אם נתן לה זהב באתננה אסור לעשות ממנו רקועי פחים בכל העזרה ולא סוף דבר מה שהוא בא לנויי הבית אלא אף דברים הצנועים כגון בית הכסא לכהן גדול בלשכת פלהדרין באותם שבעת ימים שהיה פורש לשם מביתו קודם יום הכפורים אסור ודוקא בגוף האתנן הא אם נמכר האתנן דמיו מותרים לכל דבר כמו שיתבאר במקומו:

אע"פ שבאיסור קריבה פרשה תורה לא תקרבו לגלות ערוה שהדבר מוכיח על קריבה שלא בכונת גלוי ערוה שמותרת מ"מ צריך אדם להזהר על כל קריבה שבעולם לך לך אמרינן לנזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב:

לעולם אל יתיאש אדם מן התשובה אפילו נתישן בעברה ונזדקן בעונות כל שהוא מפליג בתשובה ומת מתוכה קונה עולמו ועל כיוצא בו אמרו תשב אנוש עד דכא עד דכדוכה של נפש והוא שאמרו בכאן יש קונה עולמו בשעה אחת:

אע"פ שכל מי שאינו מקיים את המצות נענש העוסק בתורה ואינו מקיים נתיבותיה של תורה לגמול חסדים לבריות כפי יכלתו הוא נענש ביותר מפני שהוא כיודע רצון קונו ופורקה מעליו ודומה כמי שאין לו אלוה:

כל שהוא ממונה מחמת הצבור לאיזו גוביינא הן צדקה הן גוביינא אחרת צריך להזהר שלא יביא עצמו לידי חשד בכל צד שאפשר לו אע"פ שהוא נקי מי"י יזהר לנקות עצמו מן הבריות ואם היה תלמיד חכם המפורסם בנאמנות אינו צריך לדקדק על עצמו כל כך מחשש הבריות ומתוך כך אמרו לעולם לא יתן אדם מעותיו לתוך ארנקי של צדקה שבשעה שהוא רוצה ליטלן יחשדוהו הרואים שממעות הצדקה הוא נוטל אא"כ הוא תלמיד חכם ומפורסם בנאמנות כר' חנינא בן תרדיון:

מעות הנגבים לעניים לצורך פורים אין העני רשאי להוציאן אלא לסעודת פורים אא"כ היה מתנה עליהם במעמד אנשי העיר והוא שאמרו במקום אחר מגבת פורים לפורים ובמציעא פסקנוה להתר אף שלא במעמד אנשי העיר והוא הנכון: