Meiri on Avodah Zarah 40 מאירי על עבודה זרה מ׳

ציר זה שהתר שלו תלוי בשיש שם כלכית פירושו בשאינו נכר מאיזה דגים הוא בא כגון שהוסרו הדגים מן החביות וכל כיוצא בזה אם נמצא שם כלכית מותר ואם לאו אסור הא כל שיש שם דגים הציר נגרר אחר הדגים על הדרך שיתבאר:

כלכית זה שהוא מכשיר את הציר פעמים באחד ופעמים בשנים כיצד היתה חבית זו פתוחה אין מתירין אלא בשנים מפני שאפשר שלא נוצר לשם אלא שנפל לשם ממקום אחר ואם היא סתומה כלכית אחת מכשרת ויש אומרים בהפך ואין הדברים נראין:

היה ציר זה בחביות הרבה ולא נמצא העד אלא באחת אם סתומות הם או שהיו כלם פתוחות וזו שבה הכלבית סתומה אין זו מכשרת האחרות ואפילו היו שם שתים ואם כלן פתוחות ונמצאו בזו שתים כלם מותרות ואם יש שם פתוחות וסתומות כל שזו שבה הכלכית פתוחה מכשרת כל הפתוחות שכל הפתוחות כמעורבות הן:

היה בציר זה דגים אם יש שם אפילו חתכה אחת ויש בה קשקשים מותר חתכה זו ככלכית היא ואע"פ שיש לחוש שמא נתערב שם דג טמא הואיל וציר דגים טמאים זיעה בעלמא הוא ואינו אסור מן התורה אלא דרך אסמכתא הקלו בה וסמכו בזה מפני שאין הדבר מצוי למלוח דג טמא עם דג טהור שאין מליחתם שוה ואם היו עמה חתכות שאין בהם קשקשים אסור מחשש שמא אותן החתכות של דג טמא שאין סומכין בדגים עצמם להתיר חתכה אחת בשביל אחרת כמו שיתבאר ואם היו חתכות שאין בהם קשקשים מתאימות עם אותה חתכה שיש בה קשקשים עד שהדבר ברור שהכל מדג אחד הכל מותר:

כל מה שביארנו הוא להתר ציר הא להתר דגים עצמם יראה משטת סוגיא זו לפי מה שפרשו בה גדולי הרבנים שיש סימן אחר בדגים חוץ מקשקשת והוא שדגים טמאין ראשן חד ואין להם חוט השדרה והטהורים ראשן כד ויש להן חוט השדרה ושאין הטמא דומה לטהור מעולם אלא שיש מן הטהורים שהם דומים לטמאים ולא הוצרכנו לדעת זה לקשקשת אלא להתיר טהורים הדומים לטמאים והוא כשהקשו להם במה שאמרו שסימן טרית שאינה טרופה בראש ושדרה ממה שידוע שסמניהם בסנפיר וקשקשת תירצו ההיא באדא ופלמידא דדמו רישיהו לטמאים ואין בהם סימן ראש ושדרה והוצרכנו בה לקשקשת ונמצא לדעת זה שלא הוצרכנו לסמני תורה אלא מצד אותם הדומים לטמאים הא כל שבא ראשו ושדרו בסימן טהרה מותר אע"פ שלא נמצא בו קשקשת בידוע שהיתה להם ונשרו ודבר זה לא מצאנוהו לשום פוסק ולשום מחבר דרך פסק להתיר דגים בלא סימן קשקשת ועוד שהרי החוש מעיד לנו שזה אינו וכמה טמאים יש בראשן כד ובשדרא וכמה טהורים בראשם חד ובלא הכר חוט השדרה ומתוך כך פי' גדולי המפרשים ראשו או שדרו ושיכיר באחד מהם שהוא דג פלוני טהור ולרב הונא דוקא שיכיר כן בשניהם כדי להרחיק מן הטעות ואין נראה לי שאם כן מה הקשה לו ממשנת סנפיר וקשקשת והלא הסימנין לא נאמרו אלא למי שאינו מכיר ומאחר שזה מכיר מה קושיא מסנפיר וקשקשת ועוד מה מקום לתשובת באדא ופלמודא והרי אחר שמכירים אין צריך בה לסימן ומ"מ נראה לי לישבה שהוא מקשה ממתניתין דקא אמר ובדגים כל שאינו מכיר סמניו בסנפיר וקשקשת וודאי כל שאינו שלם אין כאן הכר גמור לסמוך עליה שלא בסמני תורה ותירץ לו ההיא וכו' ולאו למימרא דעיקר מתניתין משום הנהו דדמי לטמאים עד שאותם שאין דומים לטמאים יהו נתרים בראש ושדרא אלא הכי קאמר זה שאתה אומר שכל שאינו שלם אין בו התר גמור עד שאתה מצריך לעקרי הסימנין אף אני מודה לך באדא ופלמודא שאין הכר ראש ושדרה שלהם מברר שהן אדא ופלמודא מפני שראשן ושדרתן דומים לקצת דגים פרטיים שהם טמאים ולא לומר לכלל דגים טמאים שלעולם אין ראש ושדרה סימן בין טמאים לטהורים אלא על קצת דגים טמאים והילכך באלו אין לסמוך על הכרו וצריך לעקר הסמנין אבל שאר דגים כל שמכיר בראשו ושדרו שהוא דג פלוני טהור הכר גמור הוא ולא שנפרש שיכיר בראשו ושדרו שהוא טהור שאין זה סימן טהרה לדגים אלא שיכיר דג פלוני וטהור כך העלו בה שצריך מיהא ראשו ושדרו נכר והרי שנתישבה השמועה יפה ונמצא שאין הטרית שאינה טרופה מותרת אא"כ ראשה ושדרה נכר ולא סוף דבר של מקצתן אלא של כל אחת ואחת ולעולם אין סומכין להתיר כלן מפני מקצתן לא בדג קטן ולא בדג גדול אלא בחתכה אחת של דג קטן שימצא בה קשקשת ושיהו שאר החתכות מתאימות עמה ואם לא היו מתאימות את שנמצא בה מותר והאחרות אסורות ואין לאסור את שנמצא בה מצד מליחתה עם האחרות הואיל והאחרות בספק ואין הדבר מצוי למלוח טמאים עם טהורים די לנו שנאסור את שלא נמצא בהם קשקשת:

ולענין ביאור כתבוה גם כן גדולי המפרשים בדרך אחרת והוא שלא נאמר ראשו אלא לענין סנפיר ושדרו אלא לקשקשת ואע"פ שהקשקשת מספקת כמו שבארנו במסכת חולין מתוך הסוגיא עוסקת בדקים וחתוכת החמירו בהם וא"ת א"כ מה הקשו מן המשנה של סנפיר וקשקשת והלא אף הם מכח סנפיר וקשקשת באו לא הקשו אלא לרב נחמן דסגי ליה בראשו לחוד ובראשו ליכא קשקשת ובמחילה מהם אין הדברים כלום שאם מטעם קשקשת באו והראש אין בו קשקשת היאך טעה בה רב נחמן ועוד שאחר שאתה אומר שיש בו סנפיר ודאי יש בו קשקשת בטהורים שהרי אחד מן המקומות שהקשקשת צריכה להיות שם הוא תחת הסנפיר כמו שביארנו במסכת חולין ולמה הוקשה ועוד למה העלו בה ראש ושדרה והרי שדרה כל שיש בה קשקשת אין אחריה כלום אלא עיקר הדברים כפירוש ראשון שלהם ועל הצד שישבנוה:

ונראה לי עוד לפרש שראש ושדרה הם סימן גמור ולא לכלל הדגים אלא לאותו מין הנקרא טרית והוא כולל הרבה מינים וכלם בראש כד ושדרה חוץ מאדא ופלמודא שהם ממין הטרית ואין ראשם כד ועליהם אמרו בפרט שבהכר ראש ושדרה דיו ומה שהקשה ממשנת סנפיר וקשקשת הוא כעין מה שיישבנו בפירוש גדולי המפרשים שכל שאינו שלם אין בו הכר גמור וצריך לסמני תורה והשיב שהדבר כן בקצת מיני הטרית והם אדא ופלמודא דדמו רישיהו לטמאים וכל שאינו שלם אין סומכין עליו בהכר ראש ושדרה אבל שאר מיני הטרית אף ראש ושדרה סימן מובהק להם ואין צריכין קשקשת הא כלל מיני הדגים ודאי אין ראש ושדרה סימן להם ואנו צריכים בהם לידיעה שהוא טהור ומסורת או לסמני תורה שעיקרם קשקשת והדברים נראים ומתקבלים עלי:

דג טהור מליח שנמצא ביד גוי הרבה פעמים כתבנו דברים בזה הפרק לפי תמנו שהם מראים שהוא מותר וכן מסכימים רוב מפרשים שאם משום מליחת גוי הרי אין במליחה משום בשול כמו שהתבאר וכן אין חוששין שמא נמלחו עם הטמאים ומהו הטעם שאין חוששין בכך אם תאמר מפני שטמא בטהור פוגם הרי בפרק כל הבשר קי"ג א' כתבנו שכל הטמא מליח אסור שהמלח מפליטו וחברו בולע ואין מתירין משום פגם ואם מפני שאין מחזיקין איסור כל שהוא מצוי או שנולד שם ריעות מחזיקים אלא הסכימו הגאונים בטעם זה מפני שאין הטהורים נמלחים יפה עם הטמאים שהטהורים צריכים למליחה מרובה יותר מן הטמאים וכן רוב הארצות נוהגים בהם התר ויש נוהגים איסור אלא בשלשה מינים כמו שבארנו בפרק כל הבשר והדברים נראין להתיר את כלם הואיל ואיסור ציר אינו אלא מדברי סופרים ושהוא ספק אם נמלח אם לאו ושהדבר מוכיח שלא נמלח הואיל ואין מליחתם שוה יראה שהכל מותר:

סימני קרבי דגים ודין עובריהם ר"ל ביציהם הן בגוי הן בישראל חשוד וסימני ביצים ודיניהם כבר בארנו הכל במסכת חולין פרק אלו טרפות וזהו כלל מה שכתבנו שם אע"פ ששם הארכנו יותר לוקחים ביצים מן הגוים בכל מקום ואין חוששין שהם מנבלות וטרפות ומ"מ יש לחוש שמא של עוף טמא הם וכיצד עושין הדבר ידוע שכל הטהורים עגולים כעגולה של כדור מצדיהם אלא שהוא משוכה בארך וראשן אחד חד וראשן אחד כד וכן חלבון שלהם מבחוץ וחלמון מבפנים וכל שאינן בדרך זה טמא ומ"מ אף באלו צריך שיאמר לו מעוף פלוני הם וטהורים הם אבל מן הסתם אין לוקחין אף בסמנין אלו אלא מן המומחה ר"ל ישראל בקי או מוחזק בכשרות אע"פ שכל הטהורים על תכונה זו יש בטמאים שדומים לאלו ואפילו אמר טהורים הם בסתם או שאמר מעוף פלוני והיה ישראל יודע עליו שהוא טהור אין לוקחין עד שיאמר מעוף פלוני הם וטהור או שיאמר של עוף פלוני ושיהא עוף הרגיל ומצוי תמיד וכן כתבו הגאונים ומנהג פשוט עכשו שלא להזהר מזה כלל ולוקחין אותם בלא שום תנאי שאין ביצים טמאות נמכרות אצלינו ואין אדם רגיל בהם כלל:

אחר שכל הטהורים אינם אלא בתכונה זו אכל מביצה ששני ראשיה כדין או ששני ראשיה חדין או שחלמון מבחוץ לוקה ומתרין עליו משום שרץ העוף היו חלמון וחלבון מעורבין זה בזה בידוע שהיא ביצת השרץ ואין לספק בה אלא בשל נחש ואם נוצר אפרוח בתוכה ונקבה ונגע בה הרי הוא ספק טומאת השרץ ואם אכלה על צד זה לוקה בכזית ומתרין עליו משום שרץ הארץ:

היו הביצים מבושלות וחתוכות נאמן הגוי עדין לומר של פלוני הם הואיל והוא רואה עדין חלבון מבחוץ ואם היו טרופות בקערה אינו נאמן עוד עליהם:

ביצי טרפה ונבלה אין מוכרין אותם לגוים שמא יחזור וימכרם לישראל כיצד הוא עושה טורפן בקערה ומוכרן ואין לחוש שמא יחזור וימכרם לישראל שהרי אמרו אין לוקחים ביצים טרופות מן הגוים:

פי' חכמי הצרפתים שגוים שלשו פת בביצים או שטחו פניו בביצים לוקחים מהם במקום שנהגו לאכול פת של גוים ואין לחוש לטיחת הביצה שרוב הבצים טהורים וכשרים:

אפרוח שלא יצא לאויר העולם ועדין הוא בתוך הביצה אסור משום שרץ הארץ ומ"מ אין איסורו מן התורה אלא מדברי סופרים אבל אם יצא לאויר העולם מותר אע"פ שלא נתפתחו עיניו ויש אוסרין וכבר ביארנו ענין זה במסכת יום טוב:

עוף שהוא ספק לנו אם טמא אם טהור אין סומכין על סמני ביצים שלו להתירו שהרי ביצי טמאים שהם על תכונת הטהורים כמו שבארנו:

קרבי דגים סמניהם כסמני ביצים כל הטהורים ראשן אחד כד וראשן אחד חד אבל הטמאים יש מחלקת בין המפרשים יש מי שאומר שכלם שני ראשיהם כדין או חדין ואין בהם דומה לטהור כלל וא"כ נקחין מן הגוים סתם ולא עוד אלא שאף אם נסתפק לנו בדג זה אם טמא אם טהור כגון שאין לו עכשו קשקשת אלא שאנו מסופקים אם היתה לו ונפלה הימנו או אם היה עתיד לגדלה אחר זמן נבדוק בביצה שלו ואם בציו על תכונה זו טהור וכן דעת גדולי המפרשים וחכמי האחרונים מסתפקים בה לדמותם לסמני ביצים מכל וכל כלומר שיש בטמאים דומים לטהורים ואין סומכים על הסמנים ואין ניקחין מן הסתם אלא מן המומחה ר"ל ישראל הבקי ואם לקחן מגוי צריך שיאמר לו של דג פלוני טהור הוא הכל כמו שבארנו בביצים וי"מ מומחה מוחזק בכשרות כמו שבארנו:

נמוחו הקרבים אין נאמן עליהם לא גוי ולא ישראל חשוד שהרי לבו בטוח לשקר ואינו מתירא שמא יתבדה:

לא נמוחו וסמנין מוכיחין עליהם אם אמר של דג פלוני טהור נאמן כמו שבארנו וכל שכן אם אמר אלו דגים ואלו קרביהם וי"מ שלא הותר בדג פלוני טהור שאין הדבר בא לידי ברור כביצת העוף עד שיאמר אלו דגים ואלו קרביהם ואיני מודה בכך שלא נאמר אלו דגים ואלו קרביהם אלא מפני שהענין מצוי כן שהרי נמכרין במקולין עם הדגים עצמן הא כל שאמר של דג פלוני וטהור נאמן:

אמר קרבים אלו של דג טהור הם ואני הוצאתים מן הדגים ומלחתים וידעתי שטהורים הם ולא הזכיר שם הדג נאמן אפילו הגוי שאינו משקר כל כך וישראל חשוד כגוי בכל ענינים אלו ומגדולי המפרשים חולקים לומר שהגוי והחשוד אין נאמנין באני מלחתים אלא מי שאינו מומחה ואינו חשוד הוא שהקלו לסמוך עליו בכך אבל גוי וחשוד עד שיאמר אלו דגים ואלו קרביה או של דג פלוני וטהור כמו שבארנו:

דברים הללו ראוי לתלמיד חכם שלא לסמוך בבדיקה אא"כ יודע בעצמו שהוא בקי בדבר הרי ביארנו שכל הטהורים ראשן אחד כד וראשן אחד חד ואין בהם דומה לטמאים אעפ"כ הביאו בתלמוד המערב על אחד מחכמיהם שהיה משבח את עצמו בבחינה זו ואחד מחבריו הראה לו ביצי דג טהור ושאלו עליהם ואמר לו טמא והשיבו בנסח זה לא ביש לי דאמרת על טהור טמא אלא מפני שסופך לומר על טמא טהור:

כל מה שכתבנו הוא בקרבי דגים אבל עוברי דגים והם הביצים יש מי שאומר שאף הם דיניהם כדין הקרבים והם סוברים שאף קצת הטמאים מטילים ביצים ורוב מפרשים הסכימו להתירם בלא שום סימן אף מן הגוי שאין דג טמא מטיל ביצים לדעתם אלא משריץ ר"ל שהדג עצמו נוצר במיעיו ונמצא שאין ביצת דג אלא בטהורה:

דג טמא הנמצא במעי דג טהור טמא ודג טהור הנמצא במעי דג טמא טהור שלא גדל זה בגוף הטמא אלא שבלעו וכך היא שנויה בספרי בפרשת שמיני:

קפריסין וקפיליטות המבושלים ולפעמים כובשין אותם במכבש ומתקיימין כל שמוכרין לפני החנוני על יד על יד אסורין מפני שמזלף עליהם יין מן האוצר ומן ההפתק ומן הספינה מותרין וכן הדין ביין של תפוחים וגדולי הפוסקים פי' בקפליטאות שאינן מבושלים אלא כבושים:

ונשלם הפרק תהלה לאל:

כל הצלמים וכו' כונת הפרק להתחיל בענין החלק השלישי בביאור עניני הצלמים וגופי העבודות זרות על איזה צד נאמרו ורוב הפרק יסוב על תשעה ענינים הראשון לבאר בו איזה מן הצלמים נאסר ואיזה אינו נאסר השני באותם האסורות כשנשתברו איזה שבר אסור ואיזה מותר השלישי בשאר צורות שבכלים על איזה צד הותרו ועל איזה צד נאסרו הרביעי באותן שנאסרו מה יעשה מהן החמישי בעבודות זרות האסורות איזה דבר שלהם אסור בהנאה ואיזה מותר בהנאה ואיזה דבר אינו נאסר משום ע"ז הששי על איזה צד אסור לבנות סמוך לע"ז ובית או אבן או אשרה שהוכנו לשם ע"ז על איזה צד אסורה ועל איזה צד מותרת השביעי בטמאת ע"ז ועל איזה צד מטמאה השמיני באיסור האשרה והדברים שצריך להזהר בה ליהנות ממנה וכן אם נתערבה על איזה צד אוסרת את תערובתה התשיעי על איזה צד אדם מבטל ע"ז:

והמשנה הראשונה ממנו תכוין לבאר ענין החלק הראשון והוא שאמר כל הצלמים אסורין מפני שנעבדין פעם אחת בשנה דברי ר' מאיר וחכמים אומרים אינו אסור אלא את שמשימין בידו מקל או צפור או כדור רשב"ג אומר אף כל שיש בידו כל דבר אמר הר"ם חושבים בעלי זה המעשה כי כשתהיה השמש במעלה ממעלות הגלגל אי זו מעלה שתהיה יעשה צלם לאותו מעלה על דמות הצורה המיוחסת לאותה המעלה ונראים ממנו כחות במציאות בעניני אותה צורה והפעלים המיוחסים לה והם מקטרים לאותו צלם ומתפללים לו ומגדלין אותו בשעה שתהיה השמש באותה מעלה וזה מין מכל מיני הצלמים ונקרא בערטלק"ש ובמקום ר' מאיר היה אצלם מין זה מן הצלמים וכבר ידעת שר' מאיר חייש למיעוט ולפיכך גזר על כל הצורות שהם אסורות לפי שמקצתם עשויות לעבדם פעם בשנה כשהשמש תעלה באותה מעלה וחכמים לא חיישי למיעוט ואומרין שעושין אותם לנוי בלבד ואם היה ביד הצורה שום דבר ממה שזכר או ממה שהוסיפו בבריתא והוא חרב ועטרה וטבעת אותה שעה נדע בבירור שנעשית בעשון וקטרת ותפלה וקרבן כמו שהוא מפורסם אצל בעלי מלאכה זו ובלבד שתהא צורה זו על פתח המדינה ואין מחלוקת ביניהם שכל הצורות שבעיירות והארמונים אסורות לפי שנעשו להם בבירור לעבודה לפי שאין אותן מקומות מקום לנוי שנאמר לנוי נעשו ואפילו שאין בידו מאומה והלכה כחכמים:

אמר המאירי כל הצלמים ר"ל פרצופות שבצורת אדם אסורין בהנאה מן הסתם אע"פ שלא נודע שנעבדו או שנעשו לעבודה שהרי ע"ז של נכרי אסורה מיד שנגמרה אע"פ שלא נעבדה ואוסרם ר' מאיר מן הסתם מפני שהן נעבדות פעם אחת בשנה אע"פ שאינן בתוך בתי ע"ז שלהם אלא בשאר מקומות שבעיר והוא שהמנהג עובדי האלילים היה לעשות בכל שנה יום איד קבוע כללי לכל בני העיר לשם האליל שהיו עובדים ובאותו היום אגב גררת האליל הגדול שלהם היו עובדים לכל הפרצופין הנמצאים בתוך בית הע"ז וכן בכל הנמצאות בעיר כשהיו יוצאין מבית ע"ז שלהם לבתיהם אפילו לאותם שלא נעשו לעבודה וזהו שאמר ר' מאיר מפני שנעבדים ואלו לא אמרה אלא לאותם שנעשו לעבודה מה צורך מפני שנעבדין הרי ע"ז של נכרי אסורה מיד אע"פ שאין עובדין כך נראה לי אע"פ שגדולי המפרשים פירשוה דוקא מחשש שתהא נעשית לעבודה ומפני שנעבדין פירושו שדרכן לעבדו פעם אחת בשנה ומתוך כך אף סתמן לעבודת אותו היום נעשו ולדבריהם כל שידוע שלנוי נעשו מותרות ואין חוששין לעבדה אף באותו היום ולפירושנו אף בזו חוששין וכל שעבר עליה אותו היום אסורות לא חילק ר' מאיר בין שאינן אוחזות בידיהן כלום לשאוחזות וחכמים אומרים שכל שאינן בתוך בית ע"ז אין חוששין להם מן הסתם לעבדה ולא שנעבדו אא"כ באחיזת מקל או צפור או כדור שכל שהוא כן ודאי לעבדה נעשו ונעבדים הם אם באותו היום אם בשאר הימים ופי' בגמ' מקל שרודה את כל העולם כלו תחתיו צפור שתופס כל העולם בידו וכן כדור ובתלמוד המערב פי' במקל כגמרא שלנו ובצפור על שם ותמצא כקן ידי לכל העמים כדור שהעולם עשוי ככדור ור"ל שהוא בידו ובגמרא הוסיפו עליהם סיף ועטרה וטבעת ופי' בתלמוד המערב סיף שהורג בה את כל העולם עטרה להתעטר בה טבעת לחתום בה את גזרותיו שכל אלו הוראת שררה בצלמי האלילים הא כל שלא באחיזת דברים אלו אינן נעבדות כלל אלא סתמן לנוי אחר שלא נמצאו בתוך בתי הע"ז ורשב"ג מוסיף על דברי חכמים אף באחיזת כל דבר ושאלו עליו בגמרא אם דוקא בדבר שבדרך כבוד או אף בדבר הבזוי ולא הובררה אלא נראה לדבריו דוקא בדבר של כבוד ואף בתלמוד המערב כן בהדיא ונסח דבריהם כל שיש בידה דבר של כבוד הסל והסוליס דבר של בזה הוא הנייר והקולמוס דבר של כבוד הוא קלמרין צרכה כלומר צריכה לברר וקלמרין הוא הכלי שנותנין בו הדיו ונסתפק בו אם הוא כבוד או בזוי: