Meiri on Avodah Zarah 43 מאירי על עבודה זרה מ״ג

בית המקדש וכלים שבו אסור לאדם לעשות כמותן ממש ואפילו עשו לו גוים שתשמישן בעצמו נאסר כלומר לא תשתמשו בדמות שמשי ואם שנה בהם מעט מותר כיצד לא יעשה בית תבנית היכל ר"ל שיהא שוה לו בארך וברוחב ובגובה בלא שום שנוי ולא אכסדרה כתבנית אולם ולא חצר כתבנית עזרה וכן שלחן בתבנית שלחן מנורה בתבנית מנורה וכן כלם אבל אם שינה בהם מעט כגון שעשה מנורה בת חמשת קנים או בת שמנה מותר וכן בכלם הא בת שבעה לא יעשה אף של שאר מיני מתכות אחר שבבית המקדש כשרה בכך כמו שהתבאר במסכת מנחות פרק הקומץ רבה כ"ח ב' ובשל עץ הואיל ומין אחר הוא מותר אף בבת שבעה שהרי אף בבית המקדש כל שאינה של מתכת פסולה כמו שהתבאר שם:

רצה לציירם על גבי כלים מותר הואיל ואין מפורדין כל אחד בעצמו להיותם גוף הכלים עצמן אלא צורות על גבי הכלים ואפילו בבולט וכל שכן צורות קטנות שאינן שוות להן בדמותן:

אחר שכל איסורין אלו יוצאין מלא תעשון אתי יראה שלאו שבכללות הוא ואין לוקין עליו אלא שגדולי המחברים מחייבין אותו במלקות:

כל העובד ע"ז מבטל ע"ז ואפילו אינה ממין אותה שהוא עובד כמו שבארנו ואם לא רצה לבטלה ואנסו ישראל על זה בטולו בטול והוא שיודע בטיב עבודה זרה ומשמשיה הא גוי קטן אינו מבטל וגר תושב הואיל ואינו עובד ע"ז אינו מבטלה כמו שיתבאר בפרק אחרון ומ"מ מכיון שזכה בה ישראל אין לה בטול ומתוך כך ישראל שמצאה ישתדל בביטולה קודם שיגביהנה ואפילו מצאה במקום שהבעלים מתיאשים ממנה צריכה בטול ואין אומרים שהיאוש מפקיע ממנה צריך בטול שאע"פ שנתיאש מגופה לא נתיאש מעבודתה סובר הוא אם גוי מוצאה הרי הוא עובדה ואם ישראל הוא הואיל ודמיה יקרים מוכרה לגוי ועובדה:

המציל ממון חברו מן הגייס ומן הנהר ומן הדלקה ומן המפולת ומן הארי ומן הדוב ומן הברדליס ומזוטו של ים ומשלילותו של נהר והמוצא בסרטיא ופלטיא גדולה ובכל מקום שהרבים מצויים שם הרי אלו שלו מפני שהבעלים מתיאשים מהם ודבר זה יתבאר במסכת בבא מציעא בריוח בע"ה:

המשנה הרביעית והכונה בה לבאר בעבודה האסורה מה יעשה ממנה וכבר ידעת שהוא צריך לבערה ממה שנאמר אבד תאבדון את כל המקומות אשר עבדו שם הגוים וגו' וכן ונתצתם את מזבחותם ושברתם את מצבותם וגו' אלא שחולקין במשנה זו על איזה צד הוא צריך לעשותו ואמר ר' יוסי אומר שוחק וזורה לרוח או מטיל לים אמרו לו אף נעשית זבל ונאמר לא ידבק בידך מאומה מן החרם אמר הר"ם והלכה כר' יוסי:

אמר המאירי שוחק וזורה לרוח או מטיל לים ר"ל לים הגדול שאין צורך עוד לשחיקה הא בשאר נהרות צריך שחיקה בזרייה ופזור כבשאר מקומות שהרי אם ישליכנו שם בעין ברוב הימים ימצאנו והשיבו לו חכמים על זריה לרוח שלא די לו בכך שהרי מזדבל הקרקע באפרה וכתוב ולא ידבק בידך וגו' אלא שהם מצריכים בהטלה לים על כל פנים ואע"פ שבחמץ אמרו מפרר וזורה לרוח בזו קודם איסורו הוא ומ"מ הלכה כר' יוסי כמו שבארנו למעלה ויש פוסקים לכתחלה כחכמים ומ"מ לפי סוגיית הגמרא אף לחכמים אם השלך אפרה במקום שאינו מגדל צמחים מותר ואע"פ שסתם ע"ז של מתכת הוא ובענין כסוי הדם אמרו ששחיקת כלי מתכות אינה מגדלת צמחים פירשוה בתוספות דוקא בשחיקה שקבץ ממנה ושחט לתוכה אבל כל שמתפזרת על גבי קרקע מגדלת צמחים ויש אומרים שעל ידי שריפה מגדלת צמחים:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ומה שבא עליה בגמרא כך הוא: