Meiri on Avodah Zarah 60 מאירי על עבודה זרה ס׳

אע"פ שלענין יין נסך הפרשנו בין מגע של פיה ושוליה או איזה מקום שבחללה לבין נגיעת צדיה והוא היין שבחלל עובי הנקב לענין טומאה אינו כן אלא חבית של יין תרומה שניקבה ונגע טמא בין מפיה בין משוליה בין מצדיה הכל טמא ואם נגע בה טבול יום פסלה שטבול יום פוסל ואינו מטמא ואע"פ שאין הכלי מצרף מה שבתוכו לתרומה כמו שהתבאר בחגיגה דוקא באוכלין אבל במשקין הכל טמא ויש פוסקין בה שמצדה טהורה אף שלמעלה ממנה ואין צריך לומר מה שלמטה וגדולי המפרשים פירשוה דוקא בטבול יום הא אם נגע בה טמא המטמא אף מצדיה נטמא הכל:

כבר בארנו שכחו של גוי בכונה אוסר בהנאה את שהורק ואת הנשאר אסור בשתיה ומותר בהנאה מעתה גוי שנטל דנא או אשישה וכיוצא בה והריק לכובא או כוס שביד ישראל את שבכוס אסור בהנאה ואת שנשאר בדנא או באשישה אסור בשתיה ומותר בהנאה ואם היה בו סיוע ישראל הכל מותר בדיעבד אלא שלכתחלה אסור וכמו שאמרו בפרק אחרון ע"ב ב' אמר להו רבא להנהו שפוכאי כי שפכיתו חמרא לא ליסייע גוי בהדיכו דילמא משתליתו ושדיתו ליה אגוי ואתי מכח גוי ואסור אלמא דבדיעבד מיהא כל דלא משתלי שרי ומ"מ גדולי המפרשים כתבו בפירוש שאף בדיעבד אסור מחשש זה:

היה ישראל מריק מכלי שבידו לכלי שביד הגוי מותר ואם נדנד גוי הכלי שבידו עד שנשתכשך יין שבתוכו מכח אותו הנדנוד אסור והוא שאמרו כאן ואי מצדד אצדודי אסור ולא שיהא שכשוך זה אוסר שהרי כלי שבו יין כשר שהיה ביד הגוי ונדנד הגוי את הכלי עד שנשתכשך היין שבתוכו אינו אוסר בכלי חסר הואיל ואין לחושבו למגע כמו שיתבאר בשמועת כובא חסירא וכן שבתלמוד המערב שבפרק אחרון אמרו אהן דמרגיל זיקא מלעיל לרע אין בו משום מערה מכלי לכלי ר"ל שמנדנד תמיד מיין שבנאד מלמעלה למטה ואין בזה הפרש בין כלי סתום לפתוח אלא טעם הדבר מפני שדבר זה הואיל ונדנדו בעוד שקלוח היין המורק מחובר בו שמא יגע בשפת הכובא לקלוח היין והוה ליה כנוגע על ידי קנה דמה לי נגיעה בקנה מה לי נגיעה בשפת הכובא כך פירשו בקצת תוספות וגדולי המפרשים מפרשים אותה בשהיתה שפת הכובא סמוכה לשפת הדנא וכשמנדנד הגוי את הכובא מרבה בשפיכת היין הדנא והרי הוא כחו של גוי ואע"פ שיש כאן סיוע ישראל הם נמשכים אחר שטתם שאוסרין את זו אף בדיעבד כמו שכתבנו ואף לסברתנו אפשר שבאותה שעה לא היה נשפך כלל והכל בא על ידי הגוי וגדולי הרבנים מפרשים אותה בשנדנדה אחר שנתמלאה ואי אפשר בלא מגע למדת מכל אלו שכל שביד הגוי כלי של יין ואינו מלא אע"פ שהגוי מנדנד את הכלי עד שנשתכשך יין שבתוכו מכח נדנודו מותר מכאן אמרו שגוי שרצה להריק ועד שלא הוציא לחוץ גערו בו והשיב אחור ימינו וחזר היין לשולי הכלי שהוא מותר ויש חולקין בזו ואין דבריהם נראין ומ"מ קצת חכמי קטלונייא אוסרין באלו ולא הותר לדעתם שכשוך מצד נדנוד הכלי אלא בשאינו מכוין לכך ואף גדולי המחברים נראה שאוסרין בכל נדנוד שנשתכשך היין אף בלא מגע ומ"מ הסכמת רוב מפרשים שכל שכשוך שאינו בגוף היין אינו אוסר וכן נראה מענין כובא חסירא וממה שאמרו בפרק אחרון בגוי המערה דלא נפק לבראי לא גזרו וכו' כמו שיתבאר ואי אפשר לעירוי בלא שכשוך ומדברי תלמוד המערב שכתבנו באהן דמרגיל זיקא וודאי לא נתנו דבריהם לשעורין ועוד שהרי סתם נאמרו וכן דמרגיל זיקא אף מכוין במשמע:

גוי שהיה נושא נאד של יין וישראל הולך אחריו אע"פ שאינו סמוך לו אין מחמירין אף בשכשוך זה הואיל והנאד פיו קשור או שאדם אוחז בידו בפי הנאד שלא ישפך בין מלא בין חסר ומותר הואיל וישראל הולך אחריו ואין לחוש במלא שמא יגע וישראל לא ירגיש הואיל ודרכו של אדם לקשרו או לאחוז בידו בפי הנאד וכן בחסר אין לאסרו משום שכשוך שאין שכשוך שלא בגוף היין אוסר כמו שבארנו ואע"פ שהיה לנו לומר בו הואיל והנאד רך ידו נשקעת לתוכו והרי הוא כמשים ידו כרוכה לתוכו והוה ליה מגע אין הדין כן אלא אין חוששין לזה ואין דנין אותו במגע כלל וכן אע"פ ששכשוכו של נאד גדול שמשכשך את היין מראשו לסופו ומסופו לראשו אעפ"כ מותר כמו שבארנו מתלמוד המערב ואם היה כלי שאין דרך לסתמו כגון כובא או אשישה וכיוצא בה מלאה אסורה שמא נגע וישראל לא הרגיש ומ"מ בהנאה מותר במלאכתו הוא עוסק ולא עוד אלא שקצת יראה עליו חסרה מותרת הואיל ואין כאן חשש מגע ושכשוך אינו אוסר כמו שבארנו ומ"מ אם ישראל הולך בסמוך לו ונותן לב על זה ורואה שלא נגע אפילו מלא מותר בשתיה וכן כתבוה גדולי המפרשים וזהו שאמרו כאן וישראל אחוריה כלומר שאין שמירתו מעולה כל כך:

יש אומרים בנאד פתוח הואיל ובידו להכניס ידו לפנים שכשוכו אוסר לא אמרו שאין שכשוך אוסר אלא כשהוא מתירא שמא ישפך עליו ואין הדברים נראין ולעולם אין שכשוך הבא מצד נדנוד כלי אוסר לא בכלי סתום ולא בכלי פתוח בסתם אמרו על זה אין דרך שכשוך בכך:

גוי שהיה נושא כלי פתוח של יין ישראל והוא מלא כל זמן שאין לחוש למגע כגון שהוא בריא כן בשמירתו מותר אף בשתיה כמו שבארנו מעתה גוי שהיה נושא במוט ובעוד שהוא הולך יצא מן היין לחוץ שלא בכונה כתבו קצת מפרשים שהוא מותר בשתיה ואפילו נושאה על כתפו כל כחו שלא בכונה מותר היה נושא יין על כתפו ויש סדק בחבית ומטפטף על בשרו אין זה אלא כחו שלא בכונה ומותר בשתיה שהרי אין היין זב מכחו ולא בנדנודו ואפילו היה הגוי יודע שהיא מיטפטפת וכל שיש לחוש ששפך הגוי בכונה או הרבה בשפיכה מחמת נדנודו או הלוכו בכונה אסור ומ"מ יש להתיר אם נשפך במקום האבד ואין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות וראוי לאסור כל זמן שנשפך מחמת נדנודו או הלוכו שמא כיון בכך או שמא הואיל והוא נושא את היין ויודע שהוא יין והוטל עליו לשמרו שלא לישפך אף מן הסתם כחו בכונה הוא ומכל מקום אם נשפך שלא מפי החבית אלא דרך סדק או נקב אין ספק בהתרו:

חכמי התוספות כתבו שאם היתה גיגית מטפטפת בין הנסרים שבשוליה או שבצדיה אסור להניח לגוי לתחוב שם נעורת וכיוצא בו מפני שנוגע ביין אבל אם היתה מיטפטפת בין הקף הגיגית להקף השולים מותר לתחוב שם נעורת מבחוץ על ידי גוי שראשי השולים התחובים בחריצים שבהקף הגיגית מפסיקין בין היין לנעורת ואינו נוגע ביין ויש מתירין שיתחבנו ישראל וישים עליו והגוי יכה על העץ וכבר ראיתי קצת רבנים שעשו בה מעשה:

מה שבארנו שכחו בכונה אוסר לא סוף דבר כחו הגמור אלא אף כח כחו ר"ל שאם הניד את המקל ונענע המקל את הכלי ונשפך היין אסור הואיל וכיון לכך וזהו שאמרו כאן מעצרא זיירא ר"ל גת שאין דורכין בו ברגל אלא על ידי נתינת דפין על הענבים וקורה העוצרת על הדפין ולא סוף דבר שכבש את הדפין אלא אף הקורה שעל הדפין שהוא כח כחו וכן אף בשלשה כחות כגון אם שגלגל בגלגל שבגת ועצר את הקורה והקורה עצרה את הדף על הענבים ונמשך היין מכח זה אע"פ שכח זה אינו כחו הגמור אסור וכן בכמה כחות זה אחר זה ואע"פ שבשעה שסחט ענבים הם ולא יין הואיל ומכחו או מכח כחו נמשך ונעשה אסור ומגדולי צרפת כתבו להקל בכח כחו במקום פסידא יתירא וחוץ מכבודם אין לחוש לדבריהם בזו:

כבר בארנו שמגעו על ידי דבר אחר בכונת מגע ובכונת יין אלא שיש שם סבה הנכרת מותר בהנאה ואסור בשתיה מעתה חבית שנסדקה לארכה אי אפשר שלא התחילו דפני החבית ליפול אילך ואילך והיין מקלח ובא הגוי וחיבקן ועכב את הדפנות מליפול ונתעכב היין בעכובן הרי זה מגע על ידי החרסים ואסור בשתיה ומ"מ בהנאה מותר שהרי יש כאן סבה הנכרת ודוקא בשאין שם ישראל מזומן כמהו או יותר ממנו לדעתנו כמו שביארנו למעלה ואם נסדקה לרחבה והיין מיטפטף והוא מהדקה בכובד גופו אין זה אלא מעשה לבנה ר"ל נתינת לבנה עליה להכבידה שאין כאן נדנוד כלל ומותר אף בשתיה יש מתירין מטעם זה ברזא שהיתה נדודה ובא גוי והכה עליה באבן או באגרוף ולא יראה לי כן שהרי יש שכשוך בתחיבה זו ואפילו היתה נגובה ומ"מ כתבו חכמי הצרפתים מכאן על חביות של עץ שלנו שנשברו אותם הצירקלי"ש או שאינם מהודקים יפה עד שהיין שותת מבין הדפין שמותר להניח את הגוי להדקו בחבל הנקרא טורטו"ר כדי להדקו יפה:

גוי שנמצא בגת של ישראל ולא היה שם יין אלא שהיה לח וטופח אם בשעת נגיעתו היה טופח בכדי להטפיח צריך הדחה ונגוב כמו שיתבאר בהכשר כלי הגת ואפילו לא ראינו שנגע ואע"פ שאין לגוי שיכות בו ואע"פ שביין כיוצא בו מותר יין יש לומר בו מרתת מה שאין בגת שאין לגוי עליו שום יראה וי"מ שמועה זו בראינו שנגע ואין לשון הסוגיא מוכיח כן ואם אינו טופח בכדי שיעור זה אינו צריך נגוב שאין כאן שום בליעה ואין שם יין עליו ומ"מ הואיל ונגע בו והוא לח צריך הדחה ומ"מ גדולי המפרשים פי' שלא נאמר כן אלא בחדש שלא נשתמשו בו אלא באותה הפעם אבל בישן שנתישן בהכשר אף בטופח להטפיח די לו בהדחה ודברים אלו אף בשל עץ ואף בשאינה זפותה הוא אמור ויש מתירין בזו ומעמידין שמועה זו בזפותה ומ"מ בזפותה מיהא אף בשל אבן ומ"מ גת עצמו של גוים צריך הכשר אחר כמו שיתבאר:

כחו של גוי והולך לאבוד מותר ומ"מ דוקא בשכונתו להוליכו למקום אבוד אבל גוי השופך בארץ אימר בכך הוא מנסך כמו שכתבנו בפרק שני:

גוי שעירה יין כשר בתוך התבשיל הסכימו הרבה מפרשים שהכל מותר אין זה דרך נסוך כלל ועוד שכל משקה הבא לאוכל הרי הוא כאוכל וכן כתבו על גוי שסחט אשכול של ענבים לתוך החרדל שהוא מותר מעתה אין אנו צריכין להודיע שיין הנכנס בקדרה ליתן טעם בתבשיל ונגע גוי בתבשיל קודם רתיחת היין בתוכו שהוא מותר:

גוי שזרק אבן או כלי בתוך היין אף בכונת יין ובכונת זריקה יתבאר למטה שמותר בשתיה ואף מתוך ישוב הדעת בפירוש אמרו כל שבזב טמא בגוי עושה יין נסך כל שבזב טהור בגוי אינו עושה יין נסך וזב אינו מטמא בזריקתו כמו שיתבאר במקומו:

היה הכלי נופל מידו ומתגלגל ואוחזו ונשמט ממנו וחוזר ואוחזו ונשמט וכן תמיד עד שמתוך קפיצות הללו מתגלגל לתוך היין אם מתוך ישוב דעתו עושה כן אסור ואם מחמת הכעס מותר:

מה שהשוינו המדות בענין הזב עם ענין יין נסך אין זה כלל לכל דבר שהרי היסט בזב טמא ובגוי אינו עושה יין נסך וכמו שפירשנו בגוי שהוא נושא את הנאד שהוא מותר וכן רוקו מטמא בזב ובגוי אינו עושה יין נסך ומגע בית הסתרים כגון קנה בקומטו של זב והסיט בו את הטהור טהור ובגוי עושה יין נסך הא לא נאמר דבר זה אלא לענין זריקה בלבד שבזב טהור ובגוי אינו עושה יין נסך גדולי הפוסקים לא הביאו דבר זה בחבוריהם ולמדו משם קצת חכמי הדורות שלפנינו שלא נאמר כן אלא לדעת רב אשי שהיה מתיר אף בכחו כמו שהוזכר בשמועת מעצרא זיירא ואין הלכה כמותו בכחו וכשם שאין הלכה כמותו בכחו כך אין הלכה כמותו בזריקה ואוסרין מכאן זריקת הגוי ביין ואין דבריהם נראין כלל וכן מה שאמרו על רב אשי שהיה מתיר כחו בשמועת מעצרא זיירא לא כך הוא בגמרא שלנו אלא רב אשי אוסר בה ורב פפי הוא המתיר ולא עוד שאף לגרסתם לשון אחרון עיקר וכבר נאמר שבכחו כלם מודים לאיסור ואעפ"כ בזריקה הוא מתיר וכן הלכה:

מה שהתרנו בגוי בחמתו לא סוף דבר בשכעס על אחרים אלא אף בשכעס על בעל היין ואין אומרים הואיל וכעס עליו שמא כיון לנסך וכן היא בתלמוד המערב מעשה היה לפני גדולי המפרשים בגוי שנטל הברזא בכעס ונשפך היין והתירו את הנשאר מטעם זה ואע"פ שאין בזה התר אלא בכחו אבל לא למגעו שאין זה פחות ממגע שלא בידיעת יין ובזו הרי נגע ביין בהוצאת הברזא לא נגע אלא בקלוח היוצא ואין ביין החבית אלא איסור נצוק ואם כחו בחמתו מותר כל שכן נצוק בחמתו וגמרו את הדין שכל שהוא בחמתו הרי הוא כשלא בכונה אם למגע בחמתו לאיסור שתיה ואם בכחו בחמתו להיתר שתיה:

המשנה התשיעית והכונה לבאר בה ענין נכרי שנתיחד עם היין והוא שכבר ביארנו בפרק שני שאין מפקידין יין אצל הנכרי ולא מיחדין אצלו בביתו אא"כ בשני חותמות או במפתח וחותם על הדרך שביארנו שם וכבר בארנו שלא דברנו שם אלא בשייחד או הפקיד יינו אצל הנכרי אבל כשהיין ברשותו של ישראל ונתיחד הגוי אצל היין הדבר חלוק להרבה דינים מהם שיהא אסור שיהא מפתח וחותם בידו ומהם שמותר בלא מפתח וחותם ופרטים שבדבר זה נכללים תחת ארבעה סוגים האחד שיש לו לגוי שיכות ביין ולא בבית השני שיש לו שיכות בבית ולא ביין השלישי שיש לו שיכות בשניהם הרביעי שאין לו שיכות באחד מהם והתחיל במשנה זו להודיע דין שיש לו שיכות ביין ולא בבית ואמר על זה נכרי שנמצא עומד בצד הבור של יין אם יש עליו מלוה אסור אין לו עליו מלוה מותר אמר הר"ם יש לו עליו מלוה כלומר על אותו יין אבל על האיש לא יעשה יין נסך לפי שכשיש לו על אותו יין מלוה הוא חושב אותו ממונו ואפשר שימשוך ידו לחפש ולראות היאך הוא כיון שהוא כמונו:

אמר המאירי נכרי שנמצא עומד בצד הבור של יין והוא ברשותו של ישראל שהיה אותו גת בתוך ביתו של ישראל שאין לגוי שום שייכות בבית אם יש לגוי זה מלוה על אותו היין ופי' בגמ' שעשה לו את היין אפותיקי ר"ל אפותיקי סתם ואין צריך לומר במפורש אסור בשתיה הואיל ואין ישראל עמו באותו בית שכל שיש לו טענה אצל היין נפקע ממנו תורת נתפש כגנב ותורת חזקת המשתמר ופי' רוב המפרשים אע"פ שלא נמצא עומד בצד היין ממש הואיל והוא בבית שהגת שם ואפילו חביות סתומות הואיל ולא היה שם ישראל בכדי שישתום ויסתום ואפילו פתח פתוח לרשות הרבים ואפילו ישראל דר בבית אחר שבחצר ואפילו היה שם חותם אחד עד שיהא שם מפתח וחותם או שני חותמות כמו שביארנו בפרק שני הא אם לא נמצא באותו בית מותר בלא שום חותם אע"פ שאינו פתוח לרשות הרבים ואע"פ שאין ישראל דר באותה חצר וכן אם היה ישראל עמו באותו בית מותר ועכשו בא להשמיענו דין מי שאין לו שיכות לא ביין ולא בבית ואמר אין לו עליו מלוה ר"ל שאין יין זה נעשה לו אפותיקי אע"פ שיש לו מלוה אצל בעליו ואפילו בשטר ואפילו הגיע זמן המלוה מותר אפילו נמצא בצד היין כל שאין לו שיכות לא בבית ולא ביין בפרט אע"פ שיש לו טענה אצל הבעלים ירא הוא מליגע ופי' בה רוב המפרשים אפילו היה עומד סמוך ליין עד שאפשר לו ליגע בפשוט ידים ואפילו בחביות פתוחות ופירשוה רבותי אע"פ שאין ישראל באותה חצר ואפילו גוי דר שם בחצר ומ"מ דוקא כשיש ישראל בעיר אבל בעיר שכולה גוים אסור הואיל ונמצא שם ויש מחמירין בזו אף לא נמצא שם שכל שהניח יינו בעיר שכולה גוים בלא מפתח וחותם אסור וכן מחמירין אף בישראל דר באותה העיר שבלילה אסור אא"כ דר באותה חצר ולדעתי בכל אלו מותר משנתנו בסתם נאמרה כל שאין לו שיכות לא בבית ולא ביין מתירא הוא מאימת מלכות אע"פ שאין ישראל בעיר ואפילו בלילה ואם נכנס נבהל הוא לצאת ואפילו אם הגוי דר באותה חצר ומ"מ גדולי האחרונים פרשו שאם החצר נעול אסור הואיל והוא דר באותה חצר ונראין דבריהם:

זהו ביאור המשנה ונתבארו בה שני חלקים והן יש לו שיכות ביין ולא בבית ושאין לו שייכות לא ביין ולא בבית וכולה על הצדדין שבארנו הלכה היא ולא נתחדש עליה בגמרא דבר שלא ביארנוהו ומה שנתגלגל בה מענין המטהר יינו של נכרי יתבאר למטה במשניות שאחריה:

המשנה העשירית נפל לבור וכו' ומשנה זו נשנית שלא במקומה והוא מענין מה שהזכרנו למעלה בענין מגע שלא בכונה ואמר נפל לבור ועלה מדדו בקנה או שהתיז את הצרעה בקנה או שהיה מטפיח על פי חבית המרותחת כל אלו היה מעשה ואמרו ימכר ור' שמעון מתיר נטל את החבית וזרקה בחמתו לבור זה היה מעשה והתירו אמר הר"ם אמרו נפל לבור ועלה כשעלה והוא מת אבל כשעלה חי אסור בהנאה לפי שהוא משבח לפסלו על שנצל והוא כאלו הוא מאידיהן של גוים ור' שמעון מתיר בשתיה ואין הלכה כר' שמעון:

אמר המאירי נפל לבור ועלה מותר בהנאה ואסור בשתיה ופי' בגמ' דוקא שעלה מת ולנגיעה שבשעת נפילה אין לאסרו בהנאה שהרי סבה נכרת היא ואונס גמור אבל אם עלה חי אסור בהנאה שמא בעלייתו נסך ואע"פ שהוא בהול הרבה מתוך שהוא מודה על הצלתו מנסך ואין צריך לומר בשאר דברים שסבתם נכרת שאם אין הסבה נמשכת עד שהוציא את ידיו שחוששין לה לאיסור הנאה על הדרך שביארנו ולא הוצרכנו בזו לטעם הודאה אלא שמתוך בהלתו אלמלא חשש הודאה לא היה בדין מגע בכונה וי"מ דוקא בזו שמתוך הצלתו יש לחוש בכך הא לשאר סבות הואיל ותחלת הענין סבה נכרת אע"פ שאינה נמשכת נפקע הוא מאיסור הנאה וסוגיא שלמעלה מתבלבלת מאד בענין זה וכשאתה מפרשה על הדרך שבארנו יצא לך ביאור הסוגיא על אפניו כמו שרמזנו בפרטים:

מדדו בקנה וכו' פירוש והוא הדין ביד כמו שהתבאר אלא שמעשה שהיה כך היה וכן בהתיז את הצרעה בקנה וכן אם היה מטפח על פי חבית מרותחת והיה נוגע ביין עצמו על ידי הקצף אלא שאין כונתו אלא להעביר הקצף הואיל ומעשיו נכרים מותר בהנאה ומ"מ בשתיה אסור ור' שמעון מתיר בשתיה הואיל ומגע על ידי דבר אחר היא ושלא בכונת נסוך ואין הלכה כדבריו כמו שכתבנו:

נטל את החבית כלומר שאין בה יין וזרקה לבור בחמתו זה היה מעשה והתירוה בשתיה ויתבאר בגמרא שאפילו היה מגלגלו וידו קופצת עליו תמיד כן ואין גוזרין שמא היתה ידו מחוברת בשעה שנגע ביין שכל שעושה כן דרך כעס דרכו להפילו ברחוק מועט ואינו ממתין עד שיהא סמוך כל כך שיהא צד אחד של כלי נוגע בידו וצד אחר ביין הא כל שעושה כן שלא בחמתו חוששין ומ"מ אם זרקה זריקה גמורה ולא היה הוא מגלגלה אף שלא בחמתו מותר כמו שהתבאר:

זהו ביאור המשנה וכולה על הצד שביארנו הלכה היא ומה שנתגלגל עליה בגמרא כבר התבאר למעלה בסוף סוגיא של משנה שמינית: